רקמת תאים

רקמת תאים היא צבר של תאים וחומר בין‑תאי (מטריצה), בעלי מוצא, מבנה ותפקוד משותפים. מטריצה היא החומר שבין התאים. רקמות מבצעות פעולות מסוימות בגוף. בגוף האדם יש ארבעה סוגי רקמות עיקריים: רקמת אפיתל, רקמת חיבור, רקמת עצב ורקמת שריר. גם נוזלים עם תאים נחשבים רקמה, לדוגמה, הדם נחשב לרקמת חיבור.

הרקמה נמצאת ברמה הבין‑תאית של הארגון הביולוגי. מתחתיה נמצאת רמת התאים, ומעליה רמת האיברים. קבוצה של רקמות שפועלות יחד יוצרת איבר. התחום שחוקר רקמות נקרא היסטולוגיה.

אפיתל הוא ציפוי של תאים צמודים עם מעט מטריצה. האפיתל מצפה עור, צינורות פנימיים וכלי דם. יש שתי קטגוריות עיקריות: אפיתל חד‑שכבתי ואפיתל רב‑שכבתי. ההבדל הוא מספר השכבות של התאים.

זהו אפיתל של שכבה אחת של תאים. יש חמש וריאציות, שונות בצורת התאים ותפקידן. האפיתל השטוח (קשקשי) מצפה דפנות של נימים ונאדיות, ומאפשר מעבר גזים כמו חמצן. האפיתל המרובע נמצא בצינורות בלוטות. האפיתל העמודי מורכב מתאים מוארכים, ובו תאי גביע המפרישים ריר. ריר הוא חומר המגן ולחיידים קשה לעבור דרכו. אפיתל עמודי נמצא בקיבה; הריר מגן על דפנות הקיבה מהחומצה. האפיתל העמודי הריסוני יש לו ריסים זעירים בקצוות התאים. ריסים אלה מעבירים חומרים, למשל בחצוצרות שמניעות את הביצית. קיים גם אפיתל דמוי רב‑שכבתי (פseudostratified), שנראה רב‑שכבתי אך לכולם יש מגע עם השכבה התחתונה; הוא מצוי בקנה הנשימה ומסייע לסנן פיח בעזרת ריר וריסים.

רקמה עם הרבה שכבות של תאים. השכבה העליונה היא שקובעת את השם. אפיתל רב‑שכבתי שטוח מרכיב את האפידרמיס של העור. אפיתל רב‑שכבתי משתנה (אפיתל מעבר) מכיל תאים עגולים שיכולים להתמתח ולהשטח. הוא נמצא בדופן של שלפוחית השתן.

רקמות חיבור מכילות מעט תאים והרבה מטריצה וסיבים. יש ארבעה סוגים עיקריים: חיבור אוורירי, שומן, חיבור קומפקטי עם סיבים מסודרים (פיברוטי) וחיבור קומפקטי עם סיבים לא מסודרים. בתאים בשם פיברובלסטים מייצרים מטריצה וסיבים. סיבים ארוכים של קולגן נותנים חוזק. סיבי אלסטין נותנים גמישות. החיבור האוורירי ממלא מרווחים בין איברים. רקמת השומן מכילה אדיפוציטים (תאי שומן) ונמצאת מתחת לעור ובין איברים. רקמת חיבור פיברוטית עם סיבים מקבילים מאפשרת הימתחות והיא נמצאת בגידים וברצועות. חיבור עם סיבים לא מסודרים נמצא בשכבת הדרמיס של העור.

סחוס הוא רקמת חיבור עם מעט תאים והמון מטריצה. תאי הסחוס נקראים כונדרוציטים. יש שלושה סוגים עיקריים: הייליאני, פיברוטי ואלסטי. סחוס הייליאני נמצא במפרקים, בצדדי הצלעות, באף ובקנה הנשימה. סחוס פיברוטי עשיר בסיבי קולגן ונמצא בדיסקים הבין‑חולייתיים ובמניסקוס. סחוס אלסטי עשיר בסיבי אלסטין; הוא גמיש ונמצא באוזן ובאפיגלוטיס (הלשון המכסה את קנה הנשימה).

רקמת העצבים כוללת נוירונים (תאי עצב) ותאי גלייה. הנוירונים קולטים ומעבירים אותות חשמליים. כל נוירון מורכב מגוף תא, דנדריטים וקצה אקסון. האות עובר מהדנדריט לאקסון. האקסון יכול להתחבר לדנדריט של נוירון אחר, לתא שריר או לבלוטה. נקודת החיבור נקראת סינפסה. תאי הגלייה לא מעבירים אותות חשמליים. הם תומכים ומגדירים את הסביבה של מערכת העצבים.

רקמת שריר עשויה מסיבי שריר ארוכים והיא מתכווצת כדי להניע חלקים בגוף. תאי השריר נחלקים לשרירים רצוניים וללא‑רצוניים. ההתכווצות מתאפשרת הודות לשני חלבונים עיקריים בתוך הסיב: מיוזין ואקטין. יחסי הפעולה שלהם גורמים לקיצור וסגירת מרחקים, ובכך ליצירת כוח ותנועה.

רקמה היא קבוצה של תאים שעובדים ביחד. תאים הם יחידות החיים הקטנות בגוף. יש ארבע רקמות עיקריות: אפיתל, חיבור, עצב ושריר. דם נחשב גם הוא לרקמת חיבור.

אפיתל הוא השכבה שמצפה את העור והאיברים הפנימיים. יש אפיתל של שכבה אחת ואפיתל עם הרבה שכבות. אפיתל דק בעורקי הריאות מאפשר לחמצן לעבור. אפיתל שמפריש ריר עוטף את הקיבה ומגן עליה. בקנה הנשימה יש תאים עם ריסים. ריסים הם שערות זעירות שמדחפות ריר החוצה.

זהו אפיתל עם שכבות רבות. הוא בונה את העור. יש גם אפיתל שיכול להתמתח, כמו בשלפוחית השתן.

רקמת חיבור מחזיקה את האיברים וממלאת מרווחים. יש תאי שומן שמאחסנים שומן. יש גם גידים חזקים שמחברים שרירים לעצמות. קולגן הוא חומר חזק בתוך הרקמה. אלסטין נותן גמישות.

סחוס הוא חומר רך יותר מעצם. יש שלוש צורות: הייליאני, פיברוטי ואלסטי. סחוס עוזר למפרקים לעבוד. סחוס גמיש נמצא באוזן.

רקמת עצב מכילה נוירונים. נוירון הוא תא שעובר איתו מידע חשמלי. יש לו גוף תא, קצות שנקראים דנדריטים, ואקסון שמשדר את האות. נקודת החיבור בין תאים נקראת סינפסה. יש גם תאים שתומכים בניורונים.

שריר עושה תנועה. תאי השריר מתכווצים ומניעים את הגוף. בתוך הסיב יש חלבונים שנקראים אקטין ומיוזין. הם מאפשרים את ההתכווצות.