שאפור הראשון

שאפור הראשון (241, 270) היה מלך פרס מהשושלת הסאסאנית, ומלך אחרי ארדשיר הראשון. הוא הנהיג מדיניות דתית מתונה והעניק חופש פולחן לדתות שונות. בתלמוד הוא מופיע כ"שבור-מלכא" וידוע כידידו של האמורא שמואל.

השם מקורו באיראנית עתיקה xšayaθiya.puθra*, ופירושו "בן המלך". השם מופיע בצורות שונות בשפות עיקריות של התקופה, בין היתר בפרתית, בפרסית אמצעית ובארמית.

אביו של שאپور היה ארדשיר, מייסד שושלת הסאסאנים; אמו מירוד הייתה כנראה מפרתים. ארדשיר מינה את שאפור כיורש, ושאפור שלט לצד אביו תקופה קצרה לפני עלייתו לבדו.
שאפור ניהל מלחמות מול האימפריה הרומית ושיגר שלושה מסעות עיקריים נגד הרומאים, כפי שמתואר בכתובת "כעבה-י זרתושת" שנמצאה ליד פרספוליס וכתובה בפהלווית (פרסית אמצעית), בפרתית וביוונית. במערכות אלה כשל הצבא הרומי מספר פעמים. בקרב אדסה הובסו הרומאים ונשבה הקיסר ולריאנוס. בשלב זה נבזזו ערים בסוריה ונכבש חלק מאסיה הקטנה. ניסיונות כיבוש נוספים של שאפור נפגשו בהתנגדות צבאות האימפריה התדמורית.

שאפור הראשון (241, 270) היה מלך בפרס. פרס הייתה מדינה גדולה במזרח.

שמו של שאפור פירושו "בן המלך". זאת אומרת שהוא בא ממשפחה מלכותית.

אביו היה ארדשיר, שבנה את שושלת הסאסאנים. שאפור היה יורש המלוכה.
הוא נלחם ברומאים. בקרב גדול בשם אדסה לקח שאפור את הקיסר הרומי ולריאנוס בשבי. צבאותיו כבשו ערים בסוריה ובחלקים מאסיה הקטנה.
יש כתובת עתיקה ליד פרספוליס, שנמצאה ב־1936. הכתובת מספרת על מסעות המלחמה של שאפור.