שבטים ילידים בברזיל

שבטי הילידים (האינדיאנים) מהווים חלק חשוב מהחברה הברזילאית. הם התיישבו בשטחי ברזיל לפני כ-8,000 שנים. עד הגעת המשלחת הפורטוגלית בראשות פדרו קברל בתחילת המאה ה-16 הם שלטו באזור. בעת הגילוי רבים חיו כנוודים למחצה, נעים בין אזורים לפי העונה, וכלכלתם התבססה על ציד, דיג, ליקוט וחקלאות ראשונית.

כמעט כל ממצאי הארכאולוגיה מתוארכים לאחר גל ההגירה הראשון לאמריקה. ילידי ברזיל לא פיתחו כתב ולא השתמשו באבן ליצירת פסלים גדולים. לכן רוב הראיות על תרבותם לא שרדו לאורך הדורות.

מקורם של הילידים שנוי במחלוקת, אך רוב החוקרים מסכימים שהם הגיעו בגלי הגירה מאזור סיביר, דרך מצר ברינג. ראיות אנתרופולוגיות וגנטיות תומכות בכך. יש חוקרים שמצביעים על ממצאים ישנים יותר, כמו שלד לוזיה, שמשנים את התמונה.

במאה ה-16 הטכנולוגיה שלהם הייתה פשוטה יותר מזו של אירופה. הם השתמשו בכלי עצם ואבן. הקדרות הייתה מפותחת והכילה כלי טקס מעוטרים. חקלאות הייתה בתחילתה; הגידולים העיקריים היו תירס וקסאווה. במיתוסים מסוימים יש אמונות ייחודיות, למשל על עופות מיוחדים עם ביצים 'קסומות'.

פורטוגלים מצאו אוכלוסייה גדולה, ככל הנראה כמיליון בני אדם. בתחילה התקבלו בחום, אך הקשרים הפכו אלימים. מתיישבים רצחו אינדיאנים, לקחו מהם זהב ושעבדו רבים במטעים. בנוסף, מחלות שהביאו האירופים פגעו קשות בתושבים. רבים מהשבטים נאלצו לברוח ליערות האמזונאס. במאה ה-20 עד 1957 הושמדו מעל 80 שבטים, והאוכלוסייה ירדה משמעותית.

מאמצע המאה ה-20 הממשלה הברזילאית אימצה מדיניות הגנה והשקעה בילידים. הוקמו שמורות ויצא לפועל המוסד הלאומי למען האינדיאנים (Fundação Nacional do Índio), שאחראי על הקצאת קרקעות, מאבק באפליה ושמירה על זכויות. כתוצאה מהמאמצים המספר עלה בתקופה מסוימת לכ-300,000 לקראת סוף המאה ה-20, ובמפקד האוכלוסין של שנת 2000 כ-700,000 ברזילאים סיווגו עצמם כאינדיאנים. שבט שוקורו קיבל אוטונומיה באזור מגוריו.

אינדיאנים (ילידי המקום) חיו בברזיל לפני כאלף שנים רבות, כ-8,000 שנים. הם היו רוב הזמן נוודים למחצה (נעים בין מקומות לפי העונה). הם חיפשו ואספו אוכל, צדו ודגו. גם גידלו קצת צמחים לאוכל, חקלאות (גידול צמחים).

לא נותרו הרבה כתובות או פסלים ישנים. לכן קשה למצוא ראיות רבות על חיי היומיום שלהם.

רוב החוקרים אומרים שהם הגיעו ממקום מרוחק דרך מצר ברינג. יש גם ממצאים שמעלים שאלות נוספות, כמו שלד לוזיה.

במאה ה-16 הם לא השתמשו במתכות כמו האירופים. הם היו טובים בקדרות, עשו כלי חרס מקושטים.
הגידולים העיקריים היו תירס וקסאווה.

כשפורטוגלים הגיעו היו הרבה אינדיאנים, אולי כמיליון. בהתחלה התקבלו יפה. אחר כך החלו בעימותים. מחלות חדשות פגעו בהם מאוד. רבים נאלצו לברוח ליערות.

במאה ה-20 הממשלה הקימה שמורות והקימה ארגון בשם Fundação Nacional do Índio. הארגון עובד כדי לעזור להם לקבל קרקעות, להילחם באפליה ולשמור על זכויות. עם הזמן מספרם גדל, וכמה קבוצות קיבלו זכות לנהל את ענייניהן בעצמן.