שבע דנחמתא

שבע דנחמתא (בארמית: שבע של נחמה) הן שבע ההפטרות, קריאות מהנביא אחרי קריאת התורה, שנאמרות בשבע השבתות שלאחר תלת דפורענותא, כלומר אחרי שלושת השבועות שבין תשעה באב לראש השנה. כל ההפטרות נלקחות מקובץ נבואות הנחמה בספר ישעיהו, החל מפרק מ'.

ההפטרות מובילות תמונה קצרה של דו־שיח בין הנביאים, עם ישראל וה'. בתחילה הנביאים מצווים לומר לעם "נחמו נחמו עמי" (מילים של נחמה). עם ישראל משיב בתרעומת כמו "ותאמר ציון עזבני ה'". הנביאים מסבירים שהעם קשה לקבל נחמה, ואז ה' מכריז שהוא מנחם בעצמו: משפטים מוכרים כאן הם "אנכי אנכי הוא מנחמכם" ו"קומי אורי כי בא אורך". בסוף יש תגובת שמחה, "שוש אשיש בה'".

השבת הראשונה אחרי תשעה באב קרויה "שבת נחמו", על שם ההפטרה שמפטירים בה. מנהגים מוקדמים מזכירים שמחה מיוחדת באותה שבת. למשל נזכר לעתים סעודה מיוחדת וניגונים מקודשים. גם בתפילות יש שינויים קטנים: יש שמנהג שלא לומר הזכרת נשמות, ויש ניגונים וקידושי לבנה שונים לפי קהילות ומנהגים.

נוהגים לומר פיוטים (שירים לתפילה) בשבתות הנחמה. בזרמים אשכנזיים ואיטלקיים יש יוצרות, אופנים וזולות שונים, וכל קהילה שמרה על מסורת אחרת. בכתבי יד יש גם פיוטים נוספים, ובמחזורי קהילות מסוימות בסיציליה נמצאו פיוטים של ר' משה אבן עזרא ושל ר' יהודה הלוי, אך מנהג זה לא נשמר היום.

שבע דנחמתא פירושו שבע הפטרות של נחמה. ההפטרה היא קריאה מנביא אחרי קריאת התורה. קוראים אותן בשבע שבתות אחרי שלושת השבועות שבין תשעה באב לראש השנה. כל ההפטרות לקוחות מספר ישעיהו, מתחילת פרק מ'.

בקריאות יש סיפור קצר: הנביאים אומרים "נחמו נחמו עמי". עם ישראל עונה שהוא עצוב. אז ה' מבטיח לנחם את העם. בהמשך יש מילים של שמחה.

השבת הראשונה אחרי תשעה באב נקראת שבת נחמו. זו שבת קצת עליזה יותר. אנשים שרים פיוטים, אוכלים ולעתים משתמשים בניגון מיוחד.

פיוטים הם שירים לתפילה. קהילות שונות אומרות פיוטים אחרים בשבתות הנחמה. היו גם פיוטים ישנים של משוררים כמו ר' משה אבן עזרא ור' יהודה הלוי. היום חלק מהם לא נהוגים.