שדר (עץ)

שַׁדָּר (שם מדעי: Betula, באנגלית: birch) הוא סוג עצי יער במשפחת השדריים, קרוב יחסית למשפחת האלוניים. רוב המינים גדלים באזורי אקלים ממוזג צפוניים: צפון אסיה, אמריקה הצפונית ויערות באירופה. ברוסיה הקלאסית כינו אותו "לִבְנֶה" על שם עץ מקראי, בגלל גזעו הלבן; שם זה הועבר גם ל"לבנה רפואית" שנמצאה בארץ ישראל.

עצי שדר נעים בין עצים בינוניים או קטנים לשיחים. העלים פשוטים; שפתם יכולה להיות משוננת או בעלת אונות. צבעם זהב באביב, ירוק בקיץ וצהוב בסתיו. התפרחת (מבנה פרח) של השדר אינה מעוצה ולכן מתפוררת כשהיא בוגרת. מתוך הפרחים האבקניים (פרחי זכר) משתחררת אבקה שנקלטת על ידי הפרחים העֶלְיָניים (הנקביים). הפרי קטן ומכונף, והרוח מפזרת אותו.

זחלים מסדרת הפרפראים, תולעים צעירות של פרפרים, ניזונים מעלים של שדר.

אבקת פרחי השדר יכולה לגרום לאלרגיות. מוערך כי כ-15%, 20% מהסובלים מקדחת השחת רגישים לאבקה זו.

שני מינים בולטים מתוך רבים הם שדר לבן ושדר הכסף, שגובהם יכול להגיע לכ-20 מטרים.

שדרים נחשבים מינים חלוציים, הם מקדימים לאכלס שטחים פתוחים. הם גדלים מהר, אך בדרך כלל אינם חיים זמן רב. שדר הכסף האירופי מתחיל להיחלש סביב גיל 50 מפני מחלות הנגרמות על ידי מיקרואורגניזמים (חיידקים ופטריות) וחרקים. עצים איטיים ובעלי חיים ארוכים יותר, כמו האלון, מגיעים מאוחר יותר ומשתלטים על המקום. כאשר צמרות העצים מתקרבות זו לזו, הן חוסמות את האור ומונעות מצמחים צעירים של שדר לצמוח.

בנוסף, שדרים מסוגלים לשאת טמפרטורות נמוכות מאוד ולכן גדלים גם באזורים צפוניים שבהם עצים אחרים לא שורדים.

העלים, העצה (העץ הפנימי), הענפים והשורשים של השדר שימשו להכנת כלי נגינה, חומרים רפואיים ושמנים סיכה. משמשים ממנו להפקת סבון ושמפו. מהשדר אפשר להפיק את הממתיק המלאכותי קסיליטול. במספר מדינות משתמשים בעץ להכנת משקאות, כולל משקה בסגנון קוואס.

עצי שדר נחשבים גם כדלק טוב, כי יש להם ערך קלורי גבוה יחסית למשקלם. הילידים בצפון אמריקה עשו שימוש בקליפת שדר הנייר לבניית סירות, קערות ואוהלי טיפי. שדר ננסי הוא שיח שימושי בקליפה ביערות סיביר, ושדר צהוב בצפון אמריקה שימש לריצוף.

בתרבויות צפוניות מנקבים את הגזע וממיצים מיץ לִבְנֶה מתוק. באזורים מסוימים השתמשו בדפי שדר (קליפה) לכתיבה, כפי שנמצא ברפובליקת נובגורוד מהמאה ה-13.

שַׁדָּר (שם מדעי: Betula, באנגלית: birch) הוא סוג של עץ. שם מדעי הוא השם הרשמי של המין.

השדר יכול להיות עץ קטן, גדול או שיח. לגזעו יש לפעמים קליפה לבנה. העלים משנים צבע: זהב באביב, ירוק בקיץ וצהוב בסתיו. הפרי קטן ויש לו כנפיים שהרוח נושאת רחוק.

זחלים (תולעים צעירות של פרפרים) אוכלים את עלי השדר.

אבקת הפרחים של השדר (גרגירי אבקה מהפרח) יכולה לגרום לאלרגיה אצל אנשים רבים.

יש מינים מוכרים כמו שדר לבן ושדר הכסף. הם יכולים להגיע עד כ-20 מטרים גובה.

שדרים גדלים מהר ומופיעים ראשונים בשטחים פתוחים. הם חיים לא מעט זמן, אבל לרוב פחות מעצים איטיים כמו האלון. אחרי זמן, מחלות ומזיקים יכולים להחליש אותם.

השדר יכול לשרוד גם במקומות קרים מאוד. לכן הוא גדל בצפון.

קליפת שדר הנייר קלה וגמישה. הילידים בצפון אמריקה עשו ממנה סירות וקערות. מעץ השדר עושים גם סבון ושמפו. ממיץ השדר מפיקים משקאות מתוקים.

במספר מקומות השתמשו בקליפת שדר לכתיבה, וזה נמצא בנובגורוד מהמאה ה-13.