"שואת יהודי פולין" הייתה חלק מהמבצע הנאצי להשמדת יהודי אירופה בזמן מלחמת העולם השנייה. מפולין יצאו למוות מיליוני יהודים: מתוך כ־3,300,000 יהודים שחיו בפולין לפני המלחמה, שרדו כ־380,000 בלבד (כ־11.5%). כ־88.5% נרצחו, וכמחצית מכלל קורבנות השואה היו יהודי פולין.
קהילת יהודי פולין הייתה הגדולה בעולם. במשך מאות שנים חיו בה תקופות של תרבות ותקופות של רדיפות. לפני המלחמה נמנו בפולין כ־3.1 מיליון יהודים, כ־10% מאוכלוסיית המדינה וכ־30% מהעירוניים.
בין שתי המלחמות התגברה אנטישמיות רשמית וחברתית. הממשלות והחברות הפעלו הגבלות על יהודים, והיו פוגרומים ותקריות אלימות. חלק מהיהודים גורשו או היגרו לפני הפלישה הנאצית.
ב־1 בספטמבר 1939 פלשו כוחות גרמניה לפולין. המדינה חולקה ואזורים שונים נשלטו בידי גרמניה או ברית המועצות. במהלך הכיבוש הנאצי החלה הדרדרות חייהם של היהודים, ובהמשך התגבשה תוכנית ההשמדה.
הנאצים הבידדו ורתקו את היהודים בשורה של צעדים: סימון, איסורים על תנועה ובעבודת כפייה. אחת ההוראות המוקדמות הייתה איגרת הבזק של ריינהרד היידריך (מפקד ביטחון הרייך), שדרשה ריכוז יהודים בגטאות, הקמת יועדות-יהודיות מקומיות שנקראו "יודנראט" (יודנראט = מועצה יהודית מחויבת לפקודות הגרמנים), וסילוק היהודים מן הכפרים והעיירות.
הגרמנים הקימו גטאות, אזורים סגורים שבהם הוכנסו יהודים. בגטו ורשה ולודז' הוטחו מאות אלפי אנשים בצפיפות בלתי נסבלת. הגטו נועד לבידוד, לניצול עבודתם של היהודים ולשלב ביניים בדרך להשמדה. תנאי החיים בכל הגטאות היו קשים: רעב, מחלות ותמותה רחבה.
הנאצים ניסו רעיונות לגירוש וריכוז יהודים, ביניהם "תוכנית לובלין" ותוכנית מדגסקר. שתי התוכניות כללו העברה גדולה של יהודים לאזורים מבודדים, ורוב ההצעות האלה לא בוצעו בעודם בשלב תכנוני אך חשפו כוונות לפתרון לא-הומניטרי.
ביוני 1941, במבצע ברברוסה נגד ברית המועצות, הופעלו יחידות מיוחדות של רצח בשם איינזצגרופן (איינזצגרופן = יחידות מובחרות שניהלו רציחות שטח בירי). יהודים נרצחו בקבוצות גדולות, לעתים ליד חורים או קברים איוּמרים.
לאחר מכן נבנו שישה מחנות השמדה מרכזיים על אדמת פולין: אושוויץ, בירקנאו, טרבלינקה, בלז'ץ, סוביבור, חלמנו ומיידנק. מחנות אלה שימשו להריגה שיטתית של מיליונים, בעיקר באמצעות גזים, ונחשבים למרכז תעשיית ההשמדה הנאצית.
בשנת 1942 החל מבצע ריינהרד, שלב מאורגן ורצחי של ההשמדה במרחב הממשל הכללי. בחודו הייתה "האקציה הגדולה": גירושים המוניים מריכוזי גטאות, בראשם גטו ורשה. בגטו ורשה בוצעו שילוחים המוניים לטרבלינקה בקיץ 1942, שבהם נשלחו בתוך חודשים מאות אלפים למוות.
בגטו ורשה פרץ מרד באפריל 1943 בראשות מרדכי אנילביץ', שהפך לסמל של התנגדות יהודית נואשת לפני החיסול הסופי של הגטו.
ורשה: לפני המלחמה חיו בעיר כ־360,000 יהודים. הגטו הוקם ב־1940 ונעצר ב־1942, 1943 בשילוחים המוניים ובמרד. בסך הכל כ־370,000 יהודי ורשה נהרגו במלחמה.
לודז': קהילה גדולה שנצרתה בגטו לודז'. אלפים נשלחו אל חלמנו ואל אושוויץ, ורבים ממעט הניצולים נותרו עוד במקום עד שחרור הסובייטים.
לבוב, קרקוב, ביאליסטוק ולובלין, כל אחת מהערים הללו סבלה חיסולים, שילוחים וגטאות; רוב תושביהן היהודים נרצחו.
בעוד שחלק מהפולנים סייעו ליהודים בסכנת נפשם, אחרים סייעו לגרמנים או השתתפו בסגירת היהודים. חלקה של המשטרה הפולנית ויחידים בשיתוף־פעולה בלחימה ברדיפה שנוי במחלוקת. חוקרים וחומרים היסטוריים מצביעים על טווח רחב של התנהגויות: מצילי חיים לצד משתפי פעולה ומעשי אלימות מקומיים.
חוקרים שונים חולקים על היקף המעורבות של הפולנים. יש הערכות שמדברות על עשרות אלפי מקרים של הסגרה, ויש מחלוקות על תפקוד מוסדות ואנשי משטרה. בנוסף, קיימת מחלוקת פוליטית בת זמננו סביב הזיכרון והניתוח של חלקה של החברה הפולנית.
בסוף המלחמה נותרו בפולין עשרות אלפי ניצולים. רבים שבאו מרוסיה או ממחנות עקורים. יהודים רבים רצו לעזוב את פולין ונוצרה תנועת בריחה וסיוע לעלייה. בהמשך אירעו מקרי אלימות וניכור כלפי ניצולים, והם עזרו לדחוף רבים מהשורדים להגר למדינות אחרות.
פולין כוללת אתרים ואנדרטאות לזכר הנרצחים, למשל אושוויץ וטרבלינקה. יחד עם זאת התעוררה מחלוקת על ניסוחים, חוקים וזיכרון ציבורי. חלק מהטענות העוסקות מי אחראי במישרין או בעקיפין להשמדת יהודים מובאות לוויכוח ציבורי ופוליטי עד היום.
שואת יהודי פולין הייתה חלק מהשואה בזמן מלחמת העולם השנייה. לפני המלחמה חיו בפולין כ־3.3 מיליון יהודים. רק כ־380 אלף שרדו.
ב־1939 פלשו כוחות גרמניה לפולין. הם שלטו בחלקים גדולים של הארץ.
הגרמנים הכריחו יהודים לגור באזורים סגורים שנקראו גטאות. גטו (גטו = שכונה סגורה) היה צפוף, רע ובו לא היה מספיק אוכל.
הנאצים בנו על אדמת פולין מחנות הריגה גדולים. בין המחנות המרכזיים היו אושוויץ וטרבלינקה. שם רבות מהאוכלוסיות נרצחו.
בגטו ורשה אנשים החליטו להילחם. זהו מרד גטו ורשה. המרד הראה אומץ גדול, אך הגטו נהרס בסופו של דבר.
ערים רבות שאכלסו יהודים לפני המלחמה הושמדו מבחינת הקהילה. ורשה, לודז', לבוב וערים נוספות איבדו את רוב תושביהן היהודים.
חלק מהפולנים עזרו ליהודים בסכנה, אך היו גם כאלה שפגעו בהם או הסגירו אותם. מצבים כאלה היו קשים ומורכבים.
אחרי המלחמה נשארו בפולין עוד ניצולים. רבים רצו לעזוב ולבנות חיים חדשים במקום אחר. היום יש במקומות רבים אנדרטאות ומוזיאונים לזכר הנספים.
תגובות גולשים