שואת יהודי רומניה

לזמן מלחמת העולם השנייה נרצחו או מתו מאות אלפי יהודים באזורים שבשליטת רומניה. תחת שלטון יון אנטונסקו ההערכות נעות בין כ־380,000 ל־400,000 קורבנות, כולל יהודי טרנסניסטריה.

השואה ברומניה נחלקה לפי אזורים. צפון טרנסילבניה עברה להונגריה ב־1940, וביהודיה נשלחו רבים למחנות השמדה. בסרביה, צפון בוקובינה וטרנסניסטריה נכבשו על ידי רומניה ב־1941; שם רבים נרצחו או הוגלו לטרנסניסטריה, אזור הכבוש שבו תנאי החיים היו קשים מאוד.

בין הנתונים המובאים בדוחות: עשרות אלפי קורבנות בבוקובינה ובסרביה, כ־105,000, 120,000 יהודים שמתו לאחר הגלייתם לטרנסניסטריה, וכן מספר גדול של יהודים אוקראינים שנרצחו, בעיקר באזור אודסה. ועדת היסטוריונים רומנית העריכה את ממדי השואה תחת השלטון הרומני בטווח של כ־280,000, 380,000, ומדווחים נשמעים על כ־300,000 נפגעים שמייחסים לשלטון רומני.

לאחר תכתיב וינה שלטון הונגריה הטיל הגבלות והחרים משרות מן היהודים. ב־1942 גויסו כ־50,000 גברים יהודים לעבודות כפייה. רבים מתו בתנאים קשים. ב־1944 הובאו כ־150,000 יהודים מצפון טרנסילבניה לאושוויץ, ורובם נרצחו במתקני ההריגה.

יהודי דרום טרנסילבניה נרדפו על ידי השלטון הרומני. תוכנית לגרושם למחנות השמדה תכננה לגרש רבים, אך בסופו של דבר נדחתה והביצוע לא יצא לפועל.

התופעה נבעה ממקורות דתיים, לאומיים, כלכליים ופוליטיים. עם עליית אנטונסקו חודשה מדיניות של רומניזציה ושוד רכוש יהודי. הלגיונרים לעתים ביצעו פגיעות קשות ביהודים מתוך תעמולה וסדיזם.

מטרת המשטר הייתה להסיר את היהודים מהחברה הרומנית ולחלק את רכושם. אנטונסקו חיפש דרכים חוקיות להוציא את היהודים, בעוד הלגיונרים נהגו באלימות ישירה.

הטלאי הצהוב הוא מדבקה בצורת מגן דוד צהוב, שהוטל על יהודים כדי לזהותם ולהשפילם.
רשויות מקומיות החילו הוראות לענידתו בקיץ 1941, אך מאמצים של מנהיגים יהודיים הצליחו לבטל את החובה הכללית.

עם כיבוש השטחים החלו פשעים נגד יהודים בשתי גלים: אלימות מקומית לפני כניסת הצבא, ולאחר מכן פקודות צבאיות להרוג, לשדוד ולהגלות. רבים הוצאו להורג או הוגלו לטרנסניסטריה, ושם תנאי המחיה גרמו למותם של אלפים.

מוסדות הנהגה מסודרים פורקו, והוקם מרכז יהודים חדש שנשלט בחלקו על ידי השלטון. במקביל פעלו מנהיגים כמו וילהלם פילדרמן במחתרת כדי לייצג את הקהילה.

גרמנים ורומנים ניהלו שיחות חשאיות על שילוח יהודים למחנות השמדה, בעיקר לבלז'ץ. תוכנית ההשמדה לא מומשה במלואה, בין היתר בעקבות לחצים פוליטיים והפיכת המצב הצבאי לאחר סטלינגרד.

ב־13 באוקטובר 1942 הורה השלטון להפסיק זמנית גירושים לטרנסניסטריה. חלק מהיהודים שנאספו שוחררו ולעתים שוחררו בהמשך.

רומניה אפשרה הגירה מוגבלת לתקופות מסוימות. ספינות יצאו מנמלים רומניים ומספר עולים הצליחו לעזוב. מקרים בולטים כוללים את טביעת ספינת הסטרומה, שבה כמעט כל הנוסעים נספו, ואת הפלגות מצליחות נוספות בהן ניצלו עשרות ומאות עולים.

לקראת סוף המלחמה אישרו השלטונות את שיבת חלק מהמגורשים. חזרתם כללה גם חזרת יתומים: רבנים ומנהיגים ארגנו מרכזי קליטה ובתי יתומים.

כמה עולים מארץ ישראל הוצנחו לרומניה כדי לעבוד בסיוע ליהודים. קבוצות מקומיות וסוכנויות סייעו בארגון הגנה ובריחה.

ביד ושם רשומים עשרות אנשים מרומניה וממולדובה כ"חסידי אומות העולם", מי שהצילו יהודים בזמן השואה.

אחרי המלחמה הוקמו בתי דין מיוחדים ברומניה, שפעלו בין 1945 ל־1946, כדי לשפוט חלק מהנאשמים בפשעי מלחמה.

בבוקרשט הוקם מוזיאון שואה ועליו אנדרטה שהוקמה ב־2009.

לאחר המלחמה המשטר הקומוניסטי טישטש פעמים רבות את הזהות היהודית של הקורבנות. בשנים מאוחרות יותר פרצו ויכוחים והכחשות. לבסוף נוצרה ועדת היסטוריונים שהכירה באחריות וביקשה צעדים לחינוך ולהנצחה, ואף חקיקה לאיסור הכחשת השואה.

במלחמת העולם השנייה הרבה יהודים ברומניה נהרגו או נאלצו לעזוב. השלטון הרומני ומדינות אחרות היו מעורבות בכך.

חלק מצפון טרנסילבניה עבר לידיים הונגריות. המון יהודים גויסו לעבודות קשות. רבים לא שרדו.

יהודים בדרום טרנסילבניה נרדפו. תוכנית לגרש אותם למחנות לא בוצעה בסוף.

אנטישמיות היא שנאה ליהודים. ברומניה היו סיבות שונות לשנאה הזו, כולל פוליטיקה וכלכלה.

הממשלה רצתה לפנות יהודים מהמדינה ולקחת את רכושם.

הטלאי הצהוב הוא סמל צהוב שעל יהודים לבשו כדי לזהותם. הרשויות פתחו בזה ב־1941.

במקומות שאותם כבשו הרומנים רבים הוטרדו, גורשו או מתו בתנאים קשים.
טרנסניסטריה היא שם לאזור שבו הוגלו יהודים רבים.

ארגונים יהודיים פורקו. מנהיגים ניסו לעבוד בסתר כדי לעזור לקהילה.

גרמניה ורומניה דיברו על שליחת יהודים למחנות השמדה. התוכנית לא הושלמה בסופו של דבר.

בהמשך השלטון עצר או דחה חלק מהגירושים. חלק מהאנשים ששוחררו חזרו לביתם.

מעט יהודים הצליחו להגר בספינות משטח רומניה. האונייה סטרומה טבעה, ורוב הנוסעים נהרגו.

לקראת סוף המלחמה חלק מהמגורשים הורשו לשוב הביתה. הוקמו בתי יתומים לילדים היתומים.

כמה אנשים וסוכנויות עזרו להציל יהודים ולעזור להם לברוח.

אנשים טובים מרומניה וממולדובה הוכרו על הצלת יהודים בזמן השואה.

לאחר המלחמה הוקמו בתי דין כדי לשפוט חלק מהאחראים לפשע.

יש מוזיאון שואה בבוקרשט. גם הוקמו אנדרטאות לזכר הנספים.