שוק המטבע העולמי, שנקרא גם שוק המט"ח, הוא השוק הפיננסי הגדול בעולם. היקף המסחר בו קרוב ל-3,000 מיליארד דולר ביום. זה גדול פי עשרות מהיקף המסחר בכל בורסות ארצות הברית יחד.
המסחר מתקיים ברצף ובשעות רבות. מרכז המסחר העיקרי הוא בלונדון, ואחריה ניו יורק וטוקיו. פריסה זו מאפשרת פעילות רציפה 24 שעות, מתחילת המסחר בסידני ועד לסגירת ניו־יורק.
רציפות המסחר מאפשרת תגובה מהירה לאירועים כלכליים. נזילות (זמינות קונים ומוכרים) גבוהה מובילה ליציבות מחירים. בגלל היקף המסחר העצום קשה להשפיע על המחירים למשך זמן רב.
מינוף (leverage) בשוק המט"ח גבוה יחסית; נפוץ מינוף של עד 1:100. זאת אומרת שניתן לפתוח עמדה גדולה בעזרת הון קטן. המינוף מגביר רווחים אך גם סיכונים; ניסיון העבר מראה שרוב המשתמשים במינוף עלולים למחוק את תיקם בתוך חודשים.
העלויות בעסקאות נמוכות יחסית. בדרך כלל משלמים על הפרש המחירים בין קנייה למכירה, שנקרא "ספרייד". מרווח רגיל יכול להיות כ-2 פיפס (pips), ובמקרה של עסקה קטנה עלות זו נמוכה מאוד.
ניתן להרוויח גם בירידות מחיר בעזרת מכירה בחסר (short). בשוק המט"ח קונים ומוכרים תמיד מטבע אחד מול מטבע אחר. כך, אם מאמינים שמטבע יתחזק רוכשים אותו ומוכרים את המטבע החלש.
בשוק המטבע הכסף עצמו הוא המוצר. לכן בעסקה כל צד הוא גם קונה וגם מוכר. אין הפרדה ברורה בין מוכר של סחורה לקונה של כסף, כמו בשווקים אחרים.
המסחר מתבצע ברובו בין בנקים במערכת מקוונת. כל בנק מציע שערי קנייה ומכירה, ובהתאם להתאמה מתבצעת העסקה. לקוח מקבל ציטוט שער שרק לתקופה קצרה תקף, ועליו להחליט מיד.
הרווח של הבנקים מגיע מהפערים הקטנים בין המחיר ללקוח למחיר במסחר הבין־בנקאי. יחידת המדידה של הפער היא "פיפ". לדוגמה: בנק מצטט 1.1930/1.1927 לאירו־דולר. פער של שלושה פיפס. אם הלקוח קונה מיליון אירו בשער 1.1930, הבנק יכול לסגור את העמדה בשער 1.1929 ולהרוויח סכום קטן יחסית.
מחזור המסחר גדל במהירות. בשנות השמונים המחזור היומי הממוצע היה כ-70 מיליארד דולר. עד 2005 הגיע למחזור של כ-2,000 מיליארד דולר ביום, והמסחר ממשיך לגדול.
בעבר בנקים מרכזיים קבעו שערי חליפין קבועים. מאז קריסת הסכם ברטון־וודס בתחילת שנות השבעים עברו המדינות לשערי חליפין נעים או מבוקרים. מאז שנות השמונים כוח השליטה של בנקים מרכזיים על השערים ירד. כיום הם מתערבים רק במצבים חריגים ולא שואפים לשלוט במגמות לטווח הארוך.
סוחרי מטבע משתמשים במינוף רב ובטווחי זמן קצרים לעיתים. המינוף מאפשר רווחים גדולים אך גם הפסדים משמעותיים. היו מקרים בהם בנקים הפסידו מאות מיליוני דולרים בגלל מסחר בלתי מורשה.
לעיתים סוחרי מטבע מזהים מטבע נתמך או מדוכא באופן שיטתי על ידי בנק מרכזי. פעולות מסחר מאסיביות במטבע חוץ יכולות להניב רווחים גדולים ואף להביא לקריסת שער המטבע של מדינה. דוגמה מפורסמת היא ג'ורג' סורוס, שהרוויח רבות מפעולות כאלה.
שוק המט"ח הוא מקום שבו קונים ומוכרים מטבעות.
היקף המסחר שם מאוד גדול.
המסחר קורה 24 שעות בכל יום עבודה.
לונדון היא העיר החשובה ביותר למסחר.
המסחר זמין תמיד. כך אפשר להגיב מהר על חדשות.
נזילות - יש תמיד קונה או מוכר.
זה עוזר לשמור על יציבות המחירים.
מינוף - אפשר לשלוט בכסף גדול בעזרת מעט כסף.
זה עוזר להרוויח יותר, אבל גם מסוכן.
פיפ (pip) - זו נקודה קטנה בשינוי של מחיר.
ספרייד - ההפרש בין מחיר קנייה ומכירה.
העלויות בדרך כלל נמוכות.
אפשר להרוויח גם כשמחיר יורד.
מוכרים מטבע אחד וקונים מטבע אחר בו זמנית.
החלק הגדול של המסחר נעשה בין בנקים באינטרנט.
הבנקים נותנים ציטוט מחיר ללקוחות.
הרווח של הבנק הוא מהפערים הקטנים, שנקראים פיפס.
המסחר גדל משנה לשנה.
סוחרים משתמשים במינוף כדי להרוויח מהר.
זה יכול להניב רווחים גדולים.
אבל אפשר להפסיד הרבה גם כן.
ג'ורג' סורוס רווח מפעולות כאלה בעבר.
תגובות גולשים