שינג'יאנג

שינג'יאנג (בסינית: 新疆, בפין-יין: Xīnjiāng; באויגורית: شىنجاڭ) הוא מחוז אוטונומי בצפון־מערב סין. אוטונומי = אזור עם מעמד מנהלי מיוחד בתוך המדינה. השטח שלו כ-1.64 מיליון קמ"ר, מה שהופך אותו למחוז הגדול ביותר בסין. בירתו אורומצ'י חוותה מאז שנות ה־90 צמיחה כלכלית ומהגרים רבים.

היסטורית שינג'יאנג היה חלק מרכזי בדרכי המשי. הערים החשובות בהקשר הזה הן קשגאר וטורפאן, שהיו נקודות מפגש בין תרבויות במדבר. הנוף מגוון: יש הרים ואגמים אלפיניים כמו אגם קארקול, ומצידו השני מדבר טקלמה־מאקאן, אחד המדברים הצחיחים בעולם. במערב מתנשא רכס קארקוראם ובו פסגת K2 (8,611 מטר), השנייה בגובהה בעולם.

המחוז חשוב גם בחקלאות ובמשאבים. טורפאן מפורסם בענבים, ויש גידולים של מלונים, כותנה, תירס, חמניות, חיטה, משי, אגוזים וצאן. נמצאים בו מרבצי נפט גדולים וקיימת צינור נפט עד שנגחאי. במקום נערכו ניסויים גרעיניים באגם לופ־נור.

לפי מפקד 2020 חיו בשינג'יאנג כ־25.85 מיליון תושבים. האויגורים, עם טורקי ומוסלמי, מהווים כ־45% ואילו בני ההאן מהווים כ־41%. קבוצות נוספות כוללות קזחים (כ־7%), ח'ואי (סינים מוסלמים, כ־5%), קירגיזים (0.9%) ומונגולים (0.8%). יש במחוז גם נפות אוטונומיות לקזחים, למונגולים ולח'ואי.

בשנים האחרונות החלה הממשלה במדיניות שנועדה להקטין את הילודה בקרב האוכלוסייה האויגורית. בין 2015 ל־2018 דווח על ירידה חדה בשיעור הילודה. מדיניות נוספת כללה תמרוץ הגעת בני האן והקצאת קרקעות.

בחלק מהתקופה הוקמה באזור מדינה שנקראה טורקיסטן המזרחית. חלק מהאויגורים שאפו לעצמאות, והיו פרצי אלימות והתקוממויות, כולל מהומות קשות באורומצ'י ב־5 ביולי 2009 (על פי דיווחים רשמיים נהרגו 197 איש) ואירוע דקירה ב־29 ביולי 2014 שבו נהרגו עשרות.

לאחר פרקי האלימות החמרו השלטונות במדיניותם. הממשלה כלאה לפי דיווחים מיליונים במחנות שנקראו "מחנות חינוך מחדש". דווח על שימוש בעינויים במקרים מסוימים וניסיונות להפחית את ההשפעה של הזהות האויגורית והדת המוסלמית. צעדים נוספים כללו הגבלות על לימוד השפה האויגורית, איסורים על פעילות דתית וחלקי פיקוח והרס של בתי קברות.

עם התקדמות הטכנולוגיה הוקם מערך פיקוח רחב: מצלמות עם זיהוי פנים, איסוף מידע ביומטרי וצילומי לוויין שתיעדו שינויים במרחב. דווח גם על פגיעה בחופש התנועה באמצעות איסוף דרכונים ובידוקים מפלים בכניסה לערים.

תגובה בינלאומית כללה סנקציות מצד ארה"ב כחלק מהמתח הכללי בין המדינות.

יש תיעוד לנוכחות סינית באזור כבר מהמאה ה־2 לפנה"ס. באלף הראשון הסחר בדרכי המשי חיבר את המקום לעולם. מהמאה ה־7 סין (שושלת טאנג) חזרה לשלוט בחלקים מהאזור. במאה ה־9 קמה כאן ממלכת טורקית־מוסלמית של השושלת הקרא־ח'אנית. במאה ה־13 נכבשה האזור בידי המונגולים, וזמן קצר לאחר מכן מרקו פולו ביקר בקאשגאר (1273, 1274) ותיאר בה קהילות נוצריות נסטוריאניות.

בהמשך האזור המיר את דתו לאסלאם. במאות הבאות הותקפו ונהרסו יישובים בידי כובשים שונים, כולל טימור (1389, 1390). בתחילת המאה ה־16 נכבשה שינג'יאנג בידי מונגולים נוספים, ובשנת 1759 המאנצ'ו של שושלת צ'ינג השלימו את כיבוש השטח, כולל אלימות קשה נגד השבטים הזונגארים. במאה ה־20 היו מחאות ועימותים בין האוכלוסייה המקומית לשלטון הסיני.

שינג'יאנג מחולק לנציבויות ונפות רבות. הערים המרכזיות כוללות את אורומצ'י, קשגאר, טורפאן וחוטאן. יש מחוזות עירוניים ואוטונומיים רבים הנשלטים ברמה המחוזית.

שינג'יאנג הוא אזור גדול בצפון־מערב סין. השטח שלו כ־1.64 מיליון קמ"ר. זו המחוז הכי גדול בסין. בירתו היא אורומצ'י. העיר גדלה מאז שנות ה־90.

חיים שם כ־25.85 מיליון אנשים (מפקד 2020). יש הרבה אויגורים. אויגורים = עם טורקי שמאמין באסלאם (דת). יש גם בני חן, קזחים, ח'ואי וקבוצות נוספות.

שינג'יאנג היה חלק מדרכי המשי הישנות. יש שם מדבר גדול שנקרא טקלמה־מאקאן. יש גם הרים ואגמים, למשל אגם קארקול. במערב הגבוה נמצא הר K2, ההר השני בגובהו בעולם.

האזור מגדל ענבים בטורפאן. מוצאים שם גם מלונים, כותנה, חיטה וצאן. יש גם נפט. בצינור מובילים נפט עד שאנגחאי. בעבר נערכו שם ניסויים גרעיניים באגם לופ־נור.

היו חברים שרצו עצמאות. היו גם אירועים אלימים כמו מהומות באורומצ'י ב־2009 ואירוע דקירה ב־2014. לאחר מכן רבים נעצרו במחנות שנקראו "חינוך מחדש". לפי דיווחים רבים האנשים שם איבדו חירויות כמו ללמוד בשפתם ולבקר במסגדים. גם הפיקוח על התושבים גדל: מצלמות, איסוף מידע וכדומה.

במקום עברו סוחרים בדרכי המשי. במאות השונות שלטו בו אימפריות שונות: טאנג, כובשים טורקיים, המונגולים. מרקו פולו ביקר בקאשגאר במאה ה־13. מאוחר יותר האזור הפך מוסלמי. ב־1759 שושלת צ'ינג כבשה את האדמות.

שינג'יאנג מחולק להרבה אזורים ונפות. הערים שאתה יכול לזכור הן אורומצ'י, קשגאר, טורפאן וחוטאן.