שיר הכבוד, שנקרא גם "אנעים זמירות", הוא פיוט, שיר תפילה יהודי ישן. הוא נכתב בערך במאה ה-11, 12. המחבר לא ידוע בוודאות.
חלק מהכתבים מייחסים את השיר לרבי יהודה החסיד, אבל כנראה נכתב לפניו. יש גם שמות אחרים שהציעו המחברים.
בקהילות רבות שרים את השיר בשבת ובחג אחרי תפילת מוסף. יש קהילות שאומרים אותו רק בליל יום כיפור. לפעמים החזן (האדם שמוביל את התפילה) קורא שורה והקהל עונה. בקצת מקומות נותנים לילד קטן לקרוא שורות, ובמקומות אחרים לא עושים זאת.
השיר מדבר על הבורא באמצעות דימויים (תמונות שעוזרות להבין). הוא אומר שהתמונות הן דרך להראות איך האל מתגלה, ולא תמונה מדויקת של מה שהוא באמת. המשורר מבקש שהתפילה שלו תהיה "עטרה לראשו", כלומר, שיוכלו להעניק כבוד.
השיר כתוב שורה אחרי שורה. יש בו גם אקרוסטיכון, סדר של אותיות שמזכיר את האלף־בית.
לשיר יש מנגינה ישנה ומנגינות נוספות לחגים. גם היום יש לחנים מודרניים לשיר.
חלק מהכתבים מייחסים את השיר לרבי יהודה החסיד, אבל כנראה נכתב לפניו. יש גם שמות אחרים שהציעו המחברים.
בקהילות רבות שרים את השיר בשבת ובחג אחרי תפילת מוסף. יש קהילות שאומרים אותו רק בליל יום כיפור. לפעמים החזן (האדם שמוביל את התפילה) קורא שורה והקהל עונה. בקצת מקומות נותנים לילד קטן לקרוא שורות, ובמקומות אחרים לא עושים זאת.
השיר מדבר על הבורא באמצעות דימויים (תמונות שעוזרות להבין). הוא אומר שהתמונות הן דרך להראות איך האל מתגלה, ולא תמונה מדויקת של מה שהוא באמת. המשורר מבקש שהתפילה שלו תהיה "עטרה לראשו", כלומר, שיוכלו להעניק כבוד.
השיר כתוב שורה אחרי שורה. יש בו גם אקרוסטיכון, סדר של אותיות שמזכיר את האלף־בית.
לשיר יש מנגינה ישנה ומנגינות נוספות לחגים. גם היום יש לחנים מודרניים לשיר.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים