שכונת התקווה

שכונת התקווה נמצאת בדרום תל אביב, בין דרך ההגנה בצפון לנתיבי איילון במערב.
היא נוסדה ב-1935 על ידי יהושע ליכטר וקבוצת יזמים שפרסמה קרשים למכירת מגרשים.
המתיישבים הראשונים היו עניים שמחפשים קורת גג. נדב זכריה היה הראשון שבנה דירה בשכונה.

בשנים שלאחר ההקמה הצטרפו משפחות נוספות, בין היתר מתוך שכונת "כרם התימנים". ב-1936, בזמן המהומות, הגיעו עוד תושבים.
ב-8 בדצמבר 1947 נתקפה השכונה מהכפר הסמוך סלמה. ההתקפה דוכאה, אם כי היו אבדות לתוקפים.
לאחר הקמת המדינה הועברו חלק מתושבי השכונה למעברות (מחנות זמניים לעולים).
בשנת 1971 הממשלה ועיריית תל אביב הקימו קרן של 5 מיליון לירות עבור השכונה.
השם "התקווה" נבחר כסמל לאמונתם בעתיד טוב יותר.
לפני קום המדינה עיריית תל אביב סירבה לספח את השכונה, ולכן התושבים ארגנו שירותים בעצמם.
התוצאה: עד שנות ה-60 נותרה השכונה יחסית נבדלת חברתית.

יש בשכונה אתרי קניות, תרבות ובילוי שמשרתים את התושבים.

עד שנות ה-80 רוב התושבים היו יוצאי אסיה ואפריקה, בעיקר עולי תימן, עיראק, אירן ומצרים.
בתחילת שנות ה-90 הגיע גל עלייה גדול מברית המועצות לשעבר.
לקראת סוף שנות ה-90 כ-20% מהתושבים היו עולים חדשים, ו-30% היו יוצאי אירופה־אמריקה.
מנגד, חלקם של יוצאי אסיה ואפריקה ירד לפחות מחצית מהאוכלוסייה.

שכונת התקווה נמצאת בדרום תל אביב.
היא נוסדה בשנת 1935.
מייסדים בודדים קנו במקום מגרשים והתחילו לגור שם.

האנשים הראשונים היו עניים שמחפשים קורת גג.
נדב זכריה היה הראשון שבנה דירת שני חדרים.
במהלך שנים קמו משפחות נוספות בשכונה.
ב-1947 הייתה התקפה מהכפר הסמוך סלמה, התושבים הגנו על עצמם.
אחרי הקמת המדינה חלק מהתושבים הועברו למעברות (מחנות ארעיים לעולים חדשים).
בשנת 1971 הממשלה והעירייה נתנו קרן של 5 מיליון לירות לשכונה.
השם "התקווה" נבחר כי המייסדים האמינו בעתיד טוב.
לפני הקמת המדינה העירייה לא קיבלה את השכונה, ולכן התושבים סידרו דברים בעצמם.

יש חנויות ומקומות לבילוי ותרבות.

בהתחלה רוב התושבים היו עולים ממדינות אסיה ואפריקה.
בשנות ה-90 הגיעו עולים רבים מברית המועצות לשעבר.
כך השכונה הפכה מעורבת ומגוונת יותר.