שלום אפאמיאה

שלום אפאמיאה (ביוונית: Απάμεια) היה הסכם שלום בין האימפריה הסלאוקית לרפובליקה הרומית. ההסכם נחתם בשנת 188 לפנה"ס בעיר אפאמיאה שבפריגיה.

בזמן עלייתו לשלטון של אנטיוכוס השלישי האימפריה הסלאוקית הייתה בדעיכה. היא איבדה שליטה על שטחים רבים וסבלה ממרידות פנימיות.
אנטיוכוס הצליח להשיב חלק מהאזורים שאבדו, ואף להשתלט על יהודה. הפעילות שלו הובילה להתנגשויות עם רומא אחרי פלישתו ליוון ב־192 לפנה"ס.
הוא הובס בקרבות מרכזיים, בין היתר בתרמופילאי ובמגנסיה. תנאי השלום נקבעו לפי דרישות הרומאים.

התנאים שהרומאים כפו היו חמורים והקיפו את גבולות יכולתה של האימפריה הסלאוקית.

התנאים המכבידים מנעו למעשה את שיקום האימפריה בימי אנטיוכוס השלישי. האימפריה המשיכה להיחלש בהדרגה.

ההסכם סימן התחלה של חדירת השפעה רומאית למזרח התיכון. בסופו של דבר תהליך זה הביא לסיפוח חלקי ולבסוף לאובדן עצמאות האימפריה.

בצלאל בר כוכבא חולק על התפיסה הרווחת שהצבא הסלאוקי הפך לשבר כלי אחרי מגנסיה ושלום אפאמיאה. לפי טענתו, אין בכתובים הוכחה שההפסד והשילומים שינו באופן מהותי את גודלו, הרכבו ומקורות הגיוס של הצבא.

שלום אפאמיאה היה הסכם שלום בין האימפריה הסלאוקית לרומא. הסכם הוא הסכמה להפסיק להילחם. ההסכם נחתם ב־188 לפנה"ס בעיר אפאמיאה.

אנטיוכוס השלישי היה מלך שניסה להחזיר שטחים שאבדו. האימפריה שלו כבר הייתה חלשה.
הוא פלש ליוון, רומא התערבה והכריעה אותו בקרבות כמו תרמופילאי ומגנסיה.

הרומאים קבעו תנאים קשים מאוד לאימפריה הסלאוקית.

התנאים הקשים מנעו מאנטיוכוס לשקם את האימפריה.
האימפריה המשיכה להישבר ולדלדל.

הסכם זה איפשר לרומא להשפיע יותר במזרח התיכון. בסוף רומא שלטה באזורים אלה.

יש מי שחושב אחרת. בצלאל בר כוכבא אמר שאין ראיה שהצבא הסלאוקי נהרס לגמרי אחרי ההפסד וההסכם.