שלמה יהודה רפפורט

שלמה יהודה ליב הכהן רפפורט (שי"ר; 1790, 1867) היה רב וחוקר יהודי בולט. כיהן כאב"ד (אב בית הדין, ראש בית הדין) בטרנופול בשנים 1838, 1840, ומאז 1840 עד פטירתו שימש בפראג. הוא נמנה עם המשכילים בגליציה ומייסדי חכמת ישראל, ותורם למחקר על חכמי ימי הביניים ועל תולדות העם היהודי.

נולד בלבוב למשפחה מוכרת של רפפורטים. בצעירותו למד תלמוד ופוסקים, ונחשב לעילוי, תלמיד יוצא דופן. בתחילה לא עסק בחינוך הכללי, אך החל ללמוד מורה נבוכים (ספר פילוסופי יהודי) ושפות זרות. בשנים הראשונות פרסם כתבים ושירים, ותרגם מחזה של ז'אן ראסין בשם "שארית יהודה".

אף שזכה לקשרים עם חוגי המשכילים, יחסו לחסידות היה בוזני. הוא כתב נגד החסידות ומהצד השני גם נגד חלק מהמתנגדים, וכך נתקלו השקפותיו בהתנגדות חריפה. ב-1816 הוטל עליו חרם מקומי, אך המושל ביטל אותו אחרי תלונתו, מצב שהעמיק את המחלוקות סביבו.

רפפורט עסק במחקר היסטורי על דמויות שלא נחקרו קודם. סדרת ה"תולדות" שלו הניחה יסודות למחקר מודרני על חכמי ימי הביניים, אף שחלק מהמסקנות התיישנו עם גילויים מאוחרים יותר.

בשנת 1837 מונה לרב קהילה בטרנופול, כמינוי שנתמך על ידי יוסף פרל במטרה לקדם השכלה בגליציה. משרתו עוררה מחלוקות בין משכילים מתונים, משכילים רדיקליים והקהילה המסורתית. ביתו הותקף בשנת 1840, והעימותים נמשכו.

למרות תמיכה של דמויות בולטות, דבריו והשקפותיו גרמו לקרע עם כמה מחבריו. לאחר מות פרל ירד מצביו, והוא הבין שקשה לו להמשיך בטרנופול.

ב-1840 נבחר לראש בית הדין בפראג ועבר לשם. ב-1847 קיבל רשמית גם את משרת הרב והאב"ד. בפראג מצא סביבת יהודים שונה מגליציה: רבים שילבו חינוך ממלכתי ותרבות גרמנית, ותנועת ההשכלה המקומית דעכה. יחסו אליו השתנה, השמרניים ראו בו משכיל מובהק, והמודרניים ראו בו שמרן.

בפראג המשיך לפרסם מאמרים ומחקרים בכתבי עת יהודיים, והיה מעורב בעריכה של כמה מהם. בין כתביו: מחקרים על עשרת השבטים האבודים, על הקראים והכוזרים, מבוא להוצאת "הגיון הנפש" ו"ערך מלין", חיבור אנציקלופדי יחיד שהוציא ב-1852. הספר עורר ביקורת מצד יריביו.

רפפורט היה דמות פולמוסית: נהג להיכנס במחלוקות עם משכילים, חסידים ורבנים רפורמיים. בשנותיו האחרונות חוגגיו העריכו אותו, והוא השפיע גם על צעירים כמו פרץ סמולנסקין. באוקטובר 1867 נפטר ונקבר בבית הקברות היהודי בפראג-ז'íž'קוב. לאחר מותו התפרסמו אסופות מאמריו ואגרותיו, ורוב כתבי המקור שלו נמצאים היום בארכיון המוזיאון היהודי בפראג.

שלמה יהודה ליב רפפורט, נקרא גם שי"ר (1790, 1867), היה רב וכותב יהודי חשוב. הוא למד הרבה תורה והקדיש עצמו גם ללימוד שפות וספרים זרים.

נולד בעיר לבוב. כשהיה צעיר למד תלמוד וידע במהירות רבה. אחר-כך התחיל לקרוא ספרים חכמים וללמוד שפות.

הוא כתב סיפורים ומחקרים, ותירגם מחזה בשם "שארית יהודה". בגלל דעותיו על החסידות היו אנשים שלא אהבו אותו. פעם הטילו עליו חרם, אבל השלטון ביטל אותו.

בשנת 1838 מונה לרב בעיר טרנופול. שם היו לו בעיות וקונפליקטים עם חלק מהקהילה. ביתו הותקף פעם אחת, והדברים היו קשים.

ב-1840 עבר לפראג והיה שם לרב ולראש בית הדין. שם המשיך לכתוב מאמרים וספרים. הוא רצה לשמור על המסורת ולהתמודד גם עם רעיונות חדשים.

בשנת 1867 הוא נפטר ונקבר בפראג. אחרי מותו ראו הרבה אנשים את כתיבתו ופרסמו את מסמכיו.