שמאל רדיקלי

שמאל רדיקלי הוא שם לכל אידיאולוגיות שמאליות שמבקשות לשנות את החברה בצורה עמוקה.
הכוונה היא לפרק או לשנות היררכיות (סדרי כוח בין קבוצות) שנחשבות ל"לא צודקות".
במהלך ההיסטוריה הרבה תנועות אלו נקשרו לקומוניזם ולאנרכיזם.

השמאל הרדיקלי מגוון מאוד. הקשר היחיד בין הקבוצות הוא האמונה שניתן ליצור חברה נטולת דיכוי.
כמעט כל הזרמים דוחים את הקפיטליזם (שיטה כלכלית שבה רכוש ואמצעי ייצור ברובם שייכים לבעלי הון).
אין הסכמה אחידה על צורת השלטון, אך המטרה הרווחת היא שוויון חברתי-כלכלי.
יש מי שמבקשים חברה ללא מדינה וללא שלטון, ומי שרואים במדינה כלי מעבר להשגת שוויון.

ברוב המקרים קבוצות אלה תומכות בזכויות מיעוטים, מתנגדות ללאומנות ומדגישות זכויות אדם.
חלק מהקבוצות עוסקות גם בנושאים כמו זכויות בעלי חיים ושימור טבע.
פעילים משמאל רדיקלי נוטים להפגין ולעתים להימצא בקונפליקטים עם הרשויות.

מבחינת מדיניות ובטחון, יש פלורליזם: חלק מהארגונים תומכים בפציפיזם (התנגדות למלחמות),
ואחרים תומכים במאבק אלים, כולל שימוש באלימות קיצונית או בטרור.
קבוצות שמנקדות אלימות טוענות שהיא תגובה לאלימות של הממסד.

יש כמה זרמים עיקריים, והם לעיתים במחלוקת על האמצעים להשגת היעד.
הסוציאליזם, הקומוניזם והאנרכיזם הם הזרמים המרכזיים המזוהים עם השמאל הרדיקלי.

'''קומוניזם'''
קומוניזם הוא רעיון כלכלי־חברתי ששואף לבעלות משותפת על אמצעי הייצור.
המטרה היא לחסל ניצול ולעודד שוויון כלכלי וחברתי גדול.
על פי תאוריות מסוימות יש לשלב שלב של מדינה סוציאליסטית בדרך לקומוניזם.
לזרמים השונים של הקומוניזם שמות כמו לניניזם, טרוצקיזם, מאואיזם וסטליניזם.
ההיסטוריה מראה שבחלק מהמקרים משטרים קומוניסטיים השתמשו בדיכוי נגד מתנגדים.

'''אנרכיזם'''
אנרכיזם טוען שהיררכיות פוגעות גם במנהיגים וגם במנהלים.
אנרכיסטים בדרך כלל מתנגדים למדינה ולרוב גם לקפיטליזם.
יש סוגים שונים של אנרכיזם, וחלקם אינם מוגדרים כשמאלי טיפוסי.
אנרכיסטים מעדיפים ארגונים קטנים ושוויוניים.

בשנות ה-60 וה-70 צמחו מיליציות שמאלניות שפעלו גם באמצעות טרור ומאבק מזוין.
בין הארגונים הבולטים היו FARC, הבריגדות האדומות וסיעת הצבא האדום.
גם הצבא האדום היפני ביצע פעולות במקומות בינלאומיים, כולל פגיעה בנמל התעופה בלוד ב-1972.
ארגונים פלסטיניים כמו החזית העממית והחזית הדמוקרטית מזוהים גם הם עם הזרמים הללו.
בשנים האחרונות התקיימו משפטים שהעמידו פעילי שמאל קיצוני לדין, למשל משפט בדרזדן שנמשך עד 2023.

השמאל הרדיקלי בישראל כולל יחידים ותנועות שמקשרות לרעיונות בינלאומיים.
בכנסת מייצגת אותו החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש), שרוב מצביעיה הם ערבים.
השמאל הרדיקלי בישראל דוגל בשינויים עמוקים בתחום הלאומיות, הכלכלה והתרבות.
בדגש על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הוא מדגיש זכויות אדם של הפלסטינים ומבקש לסיים את הכיבוש
של השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים.
חלק מהקבוצות תומכות בפתרון שתי מדינות, ואחרות תומכות במדינה אחת לכל אזרחיה.

שמאל רדיקלי זה שם לקבוצות שרוצות לשנות את החברה מאוד.
הם רוצים להפחית פערים וסדרי כוח (היררכיה = מי שולט ומי לא).

רבים מהקבוצות לא אוהבות קפיטליזם (קפיטליזם = שיטה שבה יש בעלי עסקים גדולים).
המטרה העיקרית היא יותר שוויון והגנה על זכויות אנשים.
חלק מהקבוצות רוצים עולם בלי מדינה. זה נקרא אנרכיזם (אנרכיזם = בלי שלטון).
אחרים רואים במדינה דרך להשיג שוויון.
יש מי שמנסים להשפיע בשקט. אחרים מפגינים או עושים פעולות חזקות.

קומוניזם (קומוניזם = רעיון של בעלות משותפת על רכוש) ואנרכיזם הם רעיונות מרכזיים.
חלק מהתנועות לתמכו בעבר בשיטות קשות, וזה גרם לביקורת גדולה עליהן.

בשנות ה-60 וה-70 נוצרו קבוצות אלימות שמחו על המצב.
בין הקבוצות האלו היו FARC והבריגדות האדומות.
גם ארגונים פלסטיניים מסוימים נחשבו אז לחלק מהתנועה הזאת.

בישראל יש תנועות וקבוצות שמזוהות עם השמאל הרדיקלי.
החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש) מייצגת חלק מהן בכנסת.
חלק מהפעילים עוזרים לדווח על פגיעה בזכויות הפלסטינים.
חלק רוצים שתי מדינות, וחלק רוצים מדינה אחת לכל התושבים.