שמואל שניאורסון

רבי שמואל שניאורסון (המכונה "אדמו"ר המהר"ש", 11 במאי 1834, 26 בספטמבר 1882) היה האדמו"ר הרביעי של חסידות חב"ד‑ליובאוויטש. אחרי פטירת אביו, רבי מנחם מנדל (הצמח צדק), התפצלה החסידות והוא קיבל לידיו את הנהגת חב"ד בלובביץ'. הוא עמד בראשות החסידות בלובביץ' משנת 1866 ועד מותו.

נולד בלובביץ' לרבי מנחם מנדל ולאמו חיה מושקא, נכדת האדמו"ר השני. למד מפי אביו. בצעירותו בריאותו הייתה רופפת. על פי המלצת רופאים עבד בעבודות פיזיות, בעיקר בנגרות, ובכתיבת סת"ם (כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות).

נישא לראשונה בשנת 1847 ונישא שוב לאחר שהתאלמן. סמוך לפטירת אביו הורה לו האב לקבל חסידים ולשוב להטיף דברי חסידות בפניהם. למרות שהיה צעיר מבין בניו, התמנה לאדמו"ר אחרי פטירת האב. כמה מאחיו הקימו חצרות משלהם, כמו חסידות קאפוסט.

בראשית שנותיו כראש החסידות קיבל מעמדי כבוד גם מהממשל הרוסי. בשנת 1871 התבקש לדון בשאלת הכשרות של תרנגולי הודו. פסק שהם מותרים באכילה, וציין שבעיירתו אוכלים אותם ללא בעיה. הוא חשב שחלק מהקיצונים שהחמירו בנושא הושפעו משיקולי רווח של בעלי זכויות השחיטה.

פעל להקמת יישובים יהודיים ברחבי רוסיה וניסה להשפיע על השלטונות בסנקט פטרבורג. מחשבה על הגירה גדולה לארץ ישראל הובעה מפעם לפעם; הוא אמר שאם אנשי ביל"ו (תנועה של מתיישבים צעירים שרבים מהם היו חילונים) היו "באוור ה'", היה מצטרף אליהם. הוא גם נסע באירופה לעשייה ציבורית וסייע במאמצים לסכל פוגרומים כמו אלה של שנת 1881.

חלה בסרטן ונפטר בשנת 1882 בגיל 48, אחרי מחלה ממושכת. נקבר בבית העלמין בלובביץ' ליד אביו. לאחריו קיבל את ההנהגה בנו רבי שלום דובער שניאורסון, שייסד את ישיבת תומכי תמימים בלובביץ'.

רבי שמואל שניאורסון (1834, 1882) היה האדמו"ר הרביעי של חב"ד. אדמו"ר = מנהיג חסידי, רב חשוב.

נולד בלובביץ'. אביו היה רבי מנחם מנדל. למד אצל אביו. כשהיה חולה עבד בנגרות ובכתיבת סת"ם. סת"ם = כתיבת ספרי תורה ותפילין.

החל לנהוג כאדמו"ר אחרי מות אביו בשנת 1866. כמה מאחיו הקימו חצרות אחרות.

בשנת 1871 פסק שהתרנגולי הודו כשרים. הוא עבד גם להקמת ישובים יהודיים. נסע לסנקט פטרבורג כדי לדבר עם השלטונות. סייע במניעת פוגרומים שנעשו ב־1881.

חלה בסרטן ונפטר בגיל 48. נקבר בלובביץ' ליד אביו. בנו, רבי שלום דובער, המשיך את הנהגת החסידות והקים ישיבה בלובביץ'.