שמואל תמיר

שמואל משה תמיר (כצנלסון) (10.3.1923, 29.6.1987) היה עורך דין, חבר כנסת ושר המשפטים בישראל.


נולד בירושלים ב-1923. אביו, ד"ר ראובן כצנלסון, היה מראשי המדיניות של רפואה ציבורית בארץ. אמו, בת-שבע, הייתה מחנכת וחברת כנסת. למד בגימנסיה העברית ובבית הספר למשפטים, והוסמך כעורך דין.


ב-1938 הצטרף לאצ"ל (ארגון צבאי יהודי). בשנות המנדט פיקד על פעולות במפקדת מחוז ירושלים, נעצר בידי הבריטים והוגלה לקניה ב-1946. לאחר שובו אימץ את הכינוי "תמיר" כשם משפחה. ב-1948 היה ממייסדי תנועת החרות. בשנות המדינה הראשונות נודע כלוחם אנטי-ממסדי ולבעל דעות ימין ברורות.


כעורך דין היה ידוע בכושר הביטוי שלו ובהתייצבותו לצד גורמים אנטי-ממסדיים. בין תיקיו הבולטים: ייצג את דב שילנסקי בפרשת מטען החבלה, ואת ארגון "שורת המתנדבים" בתביעות דיבה כלפי גורמי משטרה.



קיבל פרסום רב כאשר ייצג את מלכיאל גרינוולד בתביעת דיבה נגד מי שהפך לסיפור מרכזי בציבוריות הישראלית, ישראל קסטנר. קסטנר, שהיה מראשי יהדות הונגריה בשואה, הואשם בעקיפין בשיתוף פעולה עם הנאצים ובהצלת פושע מלחמה בשם קורט בכר.

המשפט (1954) הפך לוויכוח ציבורי רחב על תפקוד הנהגת היישוב בשואה. שופט בית המשפט המחוזי, בנימין הלוי, גילה פגיעה קשה במעשיו של קסטנר. בית המשפט העליון בטל חלק מההחלטה ב-1958, וטיהר את קסטנר מהאשמות שיתוף הפעולה (אך השאיר קביעה לגבי הצלת בכר).

תמיר ניסה גם לקשר בין עדויות שנמסרו מאייכמן לבין פרשת קסטנר, אך בקשותיו לחקור את אייכמן נדחו.


ב-1955 ייצג תמיר ארבעה צנחנים שהיו חשודים ברצח בדואים. לפני שקיבל את הייצוג, הבהיר כי איננו תומך בפגיעה באחרים. הפרשה עוררה לחץ פוליטי, והנאשמים שוחררו לאחר חקירה.


ייצג את יוסף חדד (יוס'קה אלטלנה), שנפצע בעת ניסיון לפרוק נשק מאוניית אלטלנה ב-1948. תמיר פעל להכיר בו כנכה צה"ל ולזכותו בזכויות. לבסוף הושגה פשרה, והוא קיבל תשלומים ולימים הוכר על ידי העיר נתניה.


ב-1959 ייסד את תנועת "המשטר החדש". ב-1964 חזר לחרות. ב-1965 נבחר לכנסת מטעם גח"ל. ב-1967 פרש עם תומכיו והקים את "המרכז החופשי". אחר כך הצטרף לליכוד. בשנות ה-70 הצטרף לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש), וכיהן כשר המשפטים מ-1977 עד 1980.

תמיר נודע בעמדות עצמאיות גם בתוך מפלגותיו. לבסוף פעל כסיעת יחיד ופרש מהכנסת ב-1981.


לאחר מלחמת לבנון הראשונה מונה להיות יו"ר צוות לטיפול בשבויים. שחרור השבויים נעשה בשלבים: שחרור חיילים ב-1983 ו-1984 תמורת חילופי שבויים, והוחזרו גם גופות. תמיר הסתייג בחריפות מעסקת ג'יבריל ב-1985, שבה שוחררו מאות מחבלים תמורת שלושה חיילים. הוא פנה לפרוש מתפקידו, אך שר הביטחון יצחק רבין שכנע אותו להישאר עד ביצוע העסקה.

תמיר נפטר בהרצליה פיתוח ונטמן בסנהדריה בירושלים ב-29.6.1987.


משפחתו הייתה בולטת: אחותו שולמית כצנלסון זכתה בפרס ישראל; דודיו ומקורביו כיהנו בתפקידים מרכזיים. היה נשוי לרות לבית גורביץ. בנו דוד נהרג בתאונת טיסה ב-1971. בנותיו ליאורה ונגה בעלות קריירה רפואית ואקדמית. בנו יוסף עוה"ד; לנכדו שמו שמואל תמיר.


(רשימת כתביו לא הופיעה בטקסט המקורי המפורט.)


רחובות ונקודות זיכרון נקראו על שמו בתל אביב, ירושלים ובבאר שבע. בגן בהרצליה פיתוח ונערכים ערבי עיון לזכרו, ובאוניברסיטת תל אביב התקיים כנס לזכרו בנושא עצמאות הרשות השופטת.

שמואל משה תמיר נולד ב-1923 בירושלים. הוא היה עורך דין חשוב וחבר כנסת.


אביו עבד ברפואה הציבורית. אמו הייתה מחנכת. למד משפטים והוסמך להיות עורך דין.


בצעירותו הצטרף לאצ"ל (ארגון יהודי שהילחם בזמן המנדט). הבריטים עצרו אותו והגלו אותו לקניה. ב-1948 עזר להקים את תנועת החרות.


עבד כעורך דין והגן על אנשים במקרים קשים. הוא התבלט כשדיבר חזק והגן על לקוחותיו.


אחד המקרים המפורסמים היה משפט קסטנר. זהו משפט שעסק בתפקידים בזמן השואה. התמחה בהגנה על מי שהאשים את קסטנר.

המשפט עורר דיון גדול בחברה הישראלית. בית המשפט העליון השתתף ושינה חלק מההחלטות.


היה סיפור שבו ארבעה צנחנים חשודים. תמיר ייצג אותם. לאחר חקירה שוחררו.


יוסף חדד, שנפצע בעת פריקת הנשק של אוניית אלטלנה, ביקש שתמיר ייצג אותו. תמיר עזר להשיג לו פיצוי וכל הזכויות שניתן היה להשיג.


תמיר הקים ותמך במפלגות שונות. הוא נבחר לכנסת וכיהן כשר המשפטים מ-1977 עד 1980.


לאחר מלחמה בלבנון הוא עבד לשחרור שבויים. חלק מהשבויים שוחררו בתמורה לשחרור אסירים. הוא לא הסכים לעסקה מסוימת ב-1985, שבה שוחררו הרבה אסירים תמורת מעט חיילים.

תמיר נפטר ב-1987.


במשפחתו היו אנשים בולטים בישראל. בנו דוד נהרג בתאונת טיסה. יש רחובות וגן שנקראו על שמו.