שמות אסורים (בסינית 避諱) היה טאבו - איסור לומר או לכתוב שמות של קיסרים ואבות קדמונים בסין. טאבו כאן אומר שממש הימנעו מלכתוב או להגיד את השם. תווים פירושם סימני הכתב או התווים שבהם כותבים שמות.
במכתבים ובמסמכים הדיפלומטיים בין משפחות כמעט תמיד הימנעו משימוש בשמות האסורים של הקלאן.
בשנת 1777 כתב וּאנְג שִׁי-הוֹאוּ (王錫侯) בטעות את שמו של הקיסר צ'יינלונג, והדבר גרר עליו ועל משפחתו עונש כבד.
היו שלוש דרכים להימנע משימוש בתו אסור.
כיום האיסור כבר לא נאכף בקפידה. עם זאת אנשים רבים עדיין נמנעים לקרוא לילדיהם בשם דומה לשם של אבי המשפחה. המנהג הזה גם מסביר מדוע בעיני רבים בסין המודרנית אסור לפנות לאדם מבוגר בשמו הפרטי, ומדוע נדיר לראות שמות עם תוספות כמו "הבן" או "השלישי".
שמות אסורים (בסינית 避諱) היה כלל ישן בסין. טאבו זו מילה לאסור משהו. תווים הם סימני הכתב.
במכתבים בין משפחות נזהרו לא לכתוב את השמות האסורים.
בשנת 1777 אדם בשם ווָאנְג כתב את שם הקיסר צ'יינלונג. זו טעות שגרמה לו ולמשפחתו לעונש חמור.
היו שלוש דרכים להימנע מכתיבת תו אסור.
היום רוב האנשים לא שומרים על זה בקפידה. עדיין יש מי שמעדיף לא לקרוא לילד בשם דומה לסבא. לכן כמעט לא משתמשים בסיומות כמו "הבן" או "השלישי" בשמות.