שמות לדמויות אנונימיות בתנ"ך

במסורת המקראית מופיעות דמויות רבות שלא צוינו בשמן. בספרות חצי־האלף ובספרות חז"ל, כלומר בכתבים של חכמי הדורות שאחרי התנ"ך, ניתנו להן שמות שונים. ברוב הערך מדובר בשמות נשים שמסורות מאוחרות ייחסו להן.

הגמרא (החלק בתלמוד שבו מופיעות מחלוקות והסברים של חכמים) מסבירה מדוע הוחסרו שמות כל כך פעמים. הסיבות שהובאו הן: קיצור הפסוק ודרכי ניסוח מקראיות; וגם צורך לפרט כדי להשלים קווים ביוגרפיים או להוכיח שמשא־הפה, התורה שבעל־פה, נמסרה מדור לדור. האגפה הזו אף ברהטת את הסכסוך עם מי שמטיל ספק במסורת (אפיקורוס, מי שספק אודות אמונת המסורת).

לעיתים השם המוצע לנמען נובע מרמז בטקסט המקראי, מכללת רשימות יחס כמו בדברי הימים, מהשוואה לאדם אחר בתנ"ך, או מפרשנות מדרשית שמקשרת שם לתכונה או למעשה. ברוב המקרים הזיהויים הם דרשניים, כלומר פרשנותית ומרובדת, ולא תמיד מדובר במסורת היסטורית ברורה.





הרשימה שמוצגת בערכים כאלה מרכיבה בעיקר שמות שהועלו במסורת, ולא תמיד ניתן לאמתם כ"שמות היסטוריים". המטרה היא להראות את הדרכים שבהן המסורת ניסתה לזהות ולמלא חורים בסיפורי המקרא.

בתנ"ך יש הרבה אנשים בלי שם. אחרי התנ"ך כתבו חכמים וסיפורים שנתנו להם שמות. הרבה מהשמות הן של נשים.

הגמרא היא חלק מהכתבים של החכמים. שם מסבירים למה במקומות מסוימים לא כתבו שמות. לפעמים זה כי הפסוק קצר. לפעמים בגלל שהם רצו לבקר מעשים.

איך בוחרים שם? לפעמים לומדים רמזים בטקסט. לפעמים משתמשים ברשימות משפחה. לפעמים מפרשים סיפור וממציאים שם שמתאים לאופי הדמות. ברוב המקרים אלה פרשנויות חכמיות ולא הוכחה מוחשית.





הרעיון הוא להראות איך מסורת של חכמים הוסיפה שמות והשלימה סיפורים בתנ"ך.