שמיטת כספים היא מצווה מהתורה האוסרת על המלווה לגבות חובות שהתבקשו לפרעונם אך לא נפרעו עד סוף שנת השמיטה. המצווה כוללת מצוות עשה להשמיט את החוב, ושני איסורי לא תעשה: איסור לתבוע חובות שהושמטו ואיסור להימנע מלהלוות מחשש לשמיטה. המצווה חלה רק על הלוואות בין יהודים, ולא על הלוואות לגויים. בזמננו הנהוגה בעיקר מדרבנן (הוראה של חכמים), כי שנת היובל אינה פועלת במלואה.
התורה מצווה על שמיטת כספים ומזהירה שמעשה זה עשוי למנוע מאנשים להלוות לעניים, אבל גם מבטיחה ברכה למי שמלווה למרות זאת. הרמב"ם מפרט שלוש מצוות ממשכת התורה הנוגעות לשמיטה: להשמיט את ההלוואה, שלא לתבוע את הלווה, ושלא להימנע מלהלוות לפני השמיטה מחשש להפסד.
שמיטה משמטת חובות שהגיע זמנם להיפרע ולא נפרעו. היא לא משמטת חובות שטרם הגיע זמנם או התחייבויות שאינן הלוואה. אם המלווה קיבל משכון, חפץ או ביטחון, החוב לא נשמט כי יש לו דריסת רגל לגבייה. אם המשכון קטן מערך החוב, יש מחלוקת האם הוא מכסה את כל החוב או רק חלקו.
המלווה יכול לכתוב תנאי בזמן ההלוואה שהלווה ישלם גם אם השמיטה תשמט את החוב. תנאים כאלה תקפים כי אדם יכול להתחייב על עצמו. אך תנאי שאומר שהשמיטה לא תשמט את החוב בדרך שמנסה לעקוף את התורה, אינו תקף.
מסירת שטרות הלוואה לבית דין, כדי שיבא לגבותם, מונעת את השמטת החוב. זהו הבסיס לתקנת הפרוזבול. גם פסק דין של בית דין על הלוואה נחשב כגבוי ולכן לא נימחק בשמיטה.
שמיטת כספים חלה רק על הלוואות. חובות מסוגים אחרים, כגון שכר עבודה שהתעכב, כתובה או הקפת חנות, אינם נשמטות, אלא אם כן נזקפו כהלוואה.
יש מחלוקת האם שמיטת כספים חלה על חובות כלפי גופים כמו חברות ובנקים, ועל פיקדונות בחשבון. אין סכמה אחת בנושא.
שמיטת כספים נוהגת גם בארץ ישראל וגם בחוץ לארץ, מפני שהיא חובת אדם ולא מצווה התלויה בארץ.
שמיטת כספים נכנסת עם שקיעת החמה של היום האחרון של שנת השמיטה. גם בין השמשות אסור לתבוע חוב.
יש הטוענים שהשמיטה מחנכת נדיבות ותקווה להשגחת ה', והיא מזכירה את פחת הערך של הרכוש החומרי ואת חשיבות השבעה והביטחון החברתי. אחרים מקשרים אותה לשמיטת הקרקעות ולמנוחת האדמה.
חוקרי מקרא חולקים בשאלת המשמעות: האם השמטה היא ביטול מוחלט של החוב, או דחיית גבייתו בלבד. ההלכה קובעת שמדובר בשמטה לצמיתות, אך יש מחקר שמציע שהכוונה המקורית הייתה להשעות גבייה בלבד.
מאחר ששנת היובל לא נוהגת, שמיטת כספים כיום מוגדרת בעיקר כמדרבנן. יש מי שסבורים שהמצווה היא מידת חסידות בלבד, אך דעה זו פחות מקובלת.
נדיבי ארץ הוא מיזם מודרני שמנסה ליישם את רעיון שמיטת כספים. הציבור תורם כספים במעמד הלוואה; כספים אלה מנוצלים לעזור למשפחות חובות באמצעות השמטת ההלוואות בסוף השמיטה.
הלל הזקן תיקן את תקנת הפרוזבול כדי למנוע חשש מהלוואות לפני השמיטה. הפרוזבול מעביר סימבולית את החובות לגביית בית הדין, וכך מאפשר לגבות אותן ולהמנע מהשמטה. היום רוב השומרים עושים פרוזבול. גם בנקים משתמשים בהסדר זה.
לווה רשאי להחזיר חוב אחרי השמיטה. המלווה צריך לומר שהוא משמט את החוב. אם הלווה מתעקש להחזירו, המלווה יכול לקבלו רק כמתנה. חז"ל שבחו את מי שמשיב חובות בשביעית.
לאחר תקנת הפרוזבול, שמיטת חובות בפועל הייתה נדירה. יחד עם זאת, בתקופות מודרניות היו יוזמות שמנסות לאפשר השמטות ממשיות, למשל יוזמות צדקה שמלוהות בלי פרוזבול כדי שהכסף ישמש כעין צדקה ושימט בסוף השמיטה.
שמיטת כספים היא חוק בתורה שאומר שלא לגבות הלוואות אחרי שנת השמיטה. שנת השמיטה היא השנה שבה כמה חוקים מיוחדים מתחילים.
אם מישהו הלווא למישהו אחר והחוב הגיע לתשלום, בסוף שנת השמיטה המלווה צריך לוותר עליו. זה נכון רק בין יהודים, ולא על הלוואות לגויים.
לפני הרבה זמן הלל המציא את הפרוזבול. זהו מסמך שמעביר את החוב לבית הדין. כך אפשר להמשיך ולקבל הלוואות מבלי שהחוב ישמט.
אם המלווה קיבל חפץ כבטוחה (משכון), החוב לא נשמט. אחרי השמיטה, אם הלווה רוצה להשיב כסף, המלווה יכול לקבל את זה כמתנה.
כמעט כולם היום עושים פרוזבול, ולכן שמיטת כספים כמעט לא מתבצעת. יש גם פרויקטים שרוצים לקיים את הרעיון הזה ולעזור למשפחות עייפות בחובות בלי לעשות פרוזבול.
תגובות גולשים