שמעון דובנוב

שמעון דובנוב (1860, 1941) היה סופר והיסטוריון יהודי שפעל במזרח אירופה. נחשב לאבי ההיסטוריוגרפיה היהודית החילונית ומייסד התנועה האוטונומיסטית. כתבו המרכזי הוא ההיסטוריה הענפה "דברי ימי עם עולם". הוא כתב ברוסית, עברית ויידיש.

נולד במסטיסלאב ברוסיה הלבנה ב־1860. בילדותו נמשך יותר לתנ"ך ולהשכלה מאשר ללימודי תלמוד. בתחילת הקריירה עבר לסנקט פטרבורג ופרסם בעיתון היהודי הרוסי "ווסחוד". תחילה נשא עמדות קוסמופוליטיות וביקר את היהדות, אבל החל מ־1887 נמשך לחקר תולדות ישראל והקהילה היהודית.

ב־1890 עבר לאודסה, התקרב לסופרים כמו מנדלי ואחד העם, וקרא לאסוף חומר על תולדות היהודים במזרח אירופה. קריאתו הובילה להקמת ועדה היסטורית-אתנוגרפית. ב־1897 החל לפרסם את ה"מכתבים על היהדות הישנה והחדשה"; הם נאספו לספר ב־1907 והציגו את רעיון האוטונומיה שלו.

דובנוב פירש שלושה כיוונים ציבוריים בקהילה: הציונות (גישה טריטוריאלית), הבונד (גישה סוציאליסטית) והגישה שאותה קידם, האוטונומיסטית. אוטונומיה פירושו שליטה עצמית על עניינים לאומיים בתפוצות, בלי צורך במדינה חדשה. הוא טען שהגולה עצמה מייצרת מרכזים תרבותיים יהודיים חזקים, כמו בבל וספרד בעבר.

דובנוב ראה באוטונומיה פתרון לרוב יהודי התפוצות. יחסו לציונות היה מורכב: לא דחה את הקמת מרכז רוחני בארץ־ישראל, אך חשש שהציונות עלולה לפגוע במאבק להשיג אוטונומיה בגולה. הוא תמך בשפת היידיש העממית, וראה בעברית שפה של האליטות.

ב־1902 החל בכתיבת היצירה הגדולה שלו, "דברי ימי עם עולם", פרויקט שהמשיך עד שנות ה־20. ב־1912 עמד בראש פרויקט אנציקלופדי ברוסית שהדגיש את חשיבות קהילות המזרח האירופי. ב־1922 עזב את רוסיה, תחילה לקובנה, אחר כך לברלין, ושם השלים חלק גדול מעבודתו.

עם עליית הנאצים עבר ללטביה. לאחר כיבוש ריגה נכלא בגטו ריגה, וב־8 בדצמבר 1941 נהרג באזור רומבולה. היה נשוי לאידה פריידלין והיו להם שלושה ילדים. אחיו זאב היה פעיל ביל"ו.

שמעון דובנוב נולד ב־1860 במסטיסלאב שברוסיה. הוא היה סופר והיסטוריון. היסטוריון - מי שחוקר את העבר. כתב ברוסית, בעברית וביידיש.

הוא למד ילדים ותנ"ך, ולא אהב את הלימודים התלמודיים. בוגר צעיר עבר לסנקט פטרבורג וכתב בעיתון יהודי. בהתחלה ביקר את החיים היהודיים, אבל אחר כך התעניין מאוד בהיסטוריה של העם היהודי.

דובנוב הציע שאפשר לתת ליהודים גישה של אוטונומיה. אוטונומיה - משמעותה יכולת להחליט באופן עצמאי על עניינים של הקהילה. הוא חשב שרוב היהודים יחיו בתפוצות, ושם אפשר לפתח תרבות יהודית חזקה.

הוא כתב ספר גדול בשם "דברי ימי עם עולם". ב־1912 הוביל גם אנציקלופדיה ברוסית. ב־1922 עזב את רוסיה ועבר לברלין. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הוא נשאר בלטביה. לאחר כיבוש ריגה הוא נכלא בגטו, וב־8 בדצמבר 1941 נהרג במהלך השואה ביער רומבולה.

היה נשוי לאידה והיו להם שלושה ילדים. אחיו זאב היה פעיל ציוני.