שמשי-אדד הראשון

שַמְשִי-אַדַד (שמשי-הדוּ הראשון) שלט כמלך בין השנים 1808, 1776 לפנה"ס כשליט עיר המדינה המסופוטמית אֶכַּלַתוּם. הוא היה בנו של אִלַה-כִּבְכַּבֻּ, כנראה אמורי, קבוצה אתנית באזור, שמקורה בעיר תרקה.

שמשי-אדד היה לוחם שאפתן. אחרי שאכלתום נכבשה על ידי נרם-סין מלך אשנונה, הוא עמל כדי להשיבה. כשהצליח, יצא למסע כיבושים גדול. הוא כבש ערים כמו מארי ובבל חלקית, סיפח שטחים והקים ממלכה חזקה בצפון מסופוטמיה. בין השאר כבש את אשור והפך לסיום שושלת פוזור-אשור.

ברשומותיו טען ששלט מכיל מדרום עילם ועד הים התיכון, אבל זה כנראה ההגזמה. הוא הקים בירה חדשה בעמק הנהר החבור וקרא לה שובת אנליל, על שם האל השומרי אנליל, אל הרוח והסער. שמשי-אדד טיפח מנהגים שומריים-אכדיים והדגיש את פולחן אנליל.

בשנת 1792 לפנה"ס המליך את בנו הצעיר ישמע-הדו כשליט מארי, ואת בנו הבכור אישמה-דגן על אכלתום ואשור. לאחר מותו ירש אותו אישמה-דגן, אך לא הצליח לשמור על האימפריה. עריו ושטחיו נכבשו ובסופו של דבר הוא נחל תבוסה והפך לואסל של עמורפיא (חמורבי) מבבל.

אחד מקסמיו של שמשי-אדד היה השיטה המנהלית שלו. הוא איחד את שלוש ערי אשור החשובות (אשור, נינוה וארבאלו), החיה מחדש מושבות מסחריות בקפדוקיה, מינה שרים, פיתח רשת של רצים להעברות והנהיג מפקדי אוכלוסין, מה שעשה את ממלכתו לדוגמה ביורוקרטית לשלטונות אשוריים עתידיים, כולל תגלת פלאסר השלישי.

שמשי-אדד היה מלך בין השנים 1808, 1776 לפנה"ס. הוא שלט בעיר אכלתום. אביו היה אילה-כיבכבו. אביו כנראה היה אמורי, קבוצה אתנית.

הוא נלחם כדי להחזיר את עירו אחרי שנכבשה. כשחזר לשלוט, כבש ערים נוספות והקים ממלכה חזקה בצפון. הוא גם כבש את העיר אשור.

שמשי-אדד בנה עיר בירתו בעמק הנהר החבור וקרא לה שובת אנליל. אנליל הוא אל הרוח והסער.

הוא המליך את בנו הצעיר ישמע-הדו על מארי. את הבכור אישמה-דגן המליך על אכלתום ואשור. אחרי מותו הבכור לא הצליח לשמור על הממלכה. בסוף הוא הפך לתלוי בחמורבי, שליט בבל.

שמשי-אדד גם שיפר את השלטון: איחד כמה ערים, שלח רצים למסרים והתחיל מפקדי אוכלוסין. כך התהוותה מערכת מסודרת שנחשבה לדוגמה למלכים אחריו.