שמו"ת (ראשי תיבות: שניים מקרא ואחד תרגום) היא תקנה לקרוא בכל שבוע את פרשת השבוע פעמיים במקרא ופעם בתרגום. מקור התקנה בגמרא בתלמוד הבבלי. בגמרא לא הובא הסבר לטעמים, ומפרשים הציעו סיבות שונות לכך.
התקנה מובאת בתלמוד הבבלי. הפוסקים והמנהגים בנו כללים מעשיים על פיה.
קריאת שניים מקרא ואחד תרגום אינה חייבת להיות קריאה מיוחדת. מי שלומד את המקרא במהלך השבוע, או מורה ותינוקות, יכולים בכך למלא חלק מהחובה. יש מחלוקת האם שמיעה בלבד של קריאת הציבור מספיקה לצורך היציאה מן החובה.
אין איסור על שיטות שונות של קיום התקנה, אך קיימים מנהגים שונים בקרב עדות. אפשר לקרוא בלחש יחד עם בעל־הקורא כדי לספור פעם אחת למקרא. חלק מהעדות מסדרות את קריאת הפרשה בחלוקה לימי השבוע; חלקן קוראות הכל ביום אחד.
ההבנה המקובלת היא שיש לקשר את הקריאה לפרשת השבוע. זמן ההשלמה מקובל מהשבת שבה קראו את הפרשה ועד סעודת בוקר השבת הבאה, ולפעמים עד מנחתה של אותה שבת. יש נוהגים להשלים עד יום רביעי שלאחר השבת או עד סיום מחזור הקריאה בשמחת־תורה.
בתקופת האמוראים דיברו רוב העם ארמית, ולכן תרגום אונקלוס (תרגום לארמית שנמסר במסורת) היה מובן. כשהארמית חדלה להיות שפת העם, פירש רש"י החל להחליף במקום התרגום, כי פירושו מסייע להבנה. בשולחן־ערוך נאמר כי ירא שמיים יקרא גם תרגום וגם פירוש רש"י. קיימת מחלוקת האם תרגומים לשפות מודרניות יכולים להיחשב תחליף לאונקלוס; כמה פוסקים הסכימו שאם אדם אינו מבין עברית וארמית, יקריא פירוש שהוא מבין.
בגמרא מובאת ההדגשה "ואפילו עטרות ודיבון", שני מילים הפותחות פסוק הכולל הרבה שמות מקומות. פירושים שונים מבארים כי במקרים שבהם התרגום לא מוסיף להבנה, או שמדובר בשמות, יש לחזור פעם שלישית ולקרוא גם את התרגום.
לא הוזכרה חובת שניים מקרא ואחד תרגום לגבי פרשיות יום טוב או הפטרות בגמרא, אך יש שנוהגים לקרוא גם את ההפטרות ואת תרגומן. הרמ"א מזכיר מנהג זה; ישנה סיבה מעשית לכך, כדי להיות קשור ולתרגל את ההפטרה. על פי קבלה, מי שקורא תרגום לנביאים וכתובים קורא רק מקרא אחד ותרגום אחד.
שמו"ת אומר לקרוא כל שבוע את פרשת השבוע שני פעמים בעברית.
פעם שלישית קוראים בתרגום. תרגום הוא הסבר בשפה אחרת.
הרעיון נמצא בתלמוד בבבל. חכמים לא הסבירו שם את הסיבה.
מי שלומד את הפרשה בשבוע בדרך כלל יוצא מזה. אפשר גם לקרוא בלחש יחד עם הקריאה בשבת.
אין הסכמה מלאה אם שמיעה בלבד מספיקה.
יש מנהגים שונים. חלק קוראים חלק מהפרשה בימי השבוע.
חב"ד, לדוגמה, מחלקים את הקריאה לכמה זמנים במהלך השבוע.
מקובל לקשור את הקריאה לפרשת השבוע. רצוי להשלים אותה עד שבת הבאה.
מותר להשלים גם עד יום רביעי של השבוע אחרי השבת.
"תרגום אונקלוס" הוא תרגום לארמית, לשפת העם פעם. כשארמית כבר לא נשמעה, פירש רש"י לעתים במקום התרגום.
יש פוסקים שאומרם שאפשר לקרוא פירוש שהאדם מבין במקום אונקלוס.
בפסוק שמתחיל "עטרות ודיבון" יש הרבה שמות מקומות. חכמים אמרו שעדיין צריך לקרוא גם את התרגום שם.
לא כתוב שחייבים לקרוא את ההפטרות כמו בפרשה. אבל יש מי שמוסיף גם את תרגום ההפטרה.
תגובות גולשים