אונקלוס, המופיע בתלמוד כבשם "אונקלוס הגר" ושמו היווני εὐάγγελος (אוונגלוס, שמשמעותו "המבשר"), היה בן אצולה רומי שהתגייר במאה ה-1. לפי המסורת היהודית הוא היה תלמידם של רבי אליעזר ורבי יהושע ונחשב לאחד התנאים, כלומר חכם מתקופת המשנה.
על פי המסורת חיבר אונקלוס את "תרגום אונקלוס", תרגום ארמי (ארמית: שפת הדיבור של יהודים רבים בתקופה ההיא) לתורה. התרגום נועד להנגיש את התורה לשפת היומיום של יהודים בתפוצות. נראה שהעבודות הראשונות נעשו בארץ ישראל בתחילת המאה ה-2, והתרגום נערך סופית בבבל.
התרגום התקבל כמוסמך ונהגו להציבו לצד הטקסט העברי במהדורות מסורתיות של המקרא. הוא מוזכר בטקסים מסוימים, ונוהגים לצטטו בעת טקס "זבד הבת". בקרב יהודי תימן יש מנהג לקרוא אותו בהשלים כתיבת ספר תורה בשבת.
בספרות העתיקה מופיעים גם שמות כמו "עקילס" (Aquila), שנראה דומה לאונקלוס. בתלמוד ובתוספתא יש פסוקים שעשויים להתאים לשניהם, וכמה מקורות מצביעים על קירבה בין המסורות. עם זאת יש הבדלים חשובים:
- עקילס מוזכר בקשר לתרגום יווני של התנ"ך, בעוד אונקלוס מקושר לתרגום הארמי.
- בדיקה לשונית מראה שהשליטה בלשון הקודש משתנה בין שני התרגומים. התרגום הארמי של אונקלוס משקף הבנה טובה יותר של העברית, ההלכה והאגדה.
עד שיימצאו עדויות חדשות, לא ניתן להסיק באופן סופי אם מדובר באותו אדם. חוקרים נוטים לראות בשני אנשים נפרדים.
לפי מסורות שונות, אונקלוס היה קרוב משפחה של קיסר רומי. מדרש תנחומא מייחס לו קשר לאדריאנוס, ואילו התלמוד הבבלי מזכיר את טיטוס. הוא התגייר בסוף תקופת התנאים, לפני מרד בר כוכבא, וברח לארץ ישראל מפני סכנה. הוא הצטרף לחכמי יבנה ולמד עימם.
כבר לפניו היו תרגומים ומדרשים שסיפקו פירושים לתורה. עם עליית הנצרות חששו חז"ל שמשתמשים בתרגומים אלה כדי להחדיר רעיונות זרים. לכן היה צורך בתרגום מפוקח על ידי חכמים, שיהיה נאמן וטהור מבחינה הלכתית.
התרגום הארמי של אונקלוס נקלט כנוסח מוסמך. מנהג הלמידה "שניים מקרא ואחד תרגום" (שנים פסוקים בעברית ואחד בתרגום) ממחיש את מעמדו בציבור. מפירושי פרשנים מרכזיים כמו רש"י והרמב"ם ועד היום מתייחסים לתרגום זה כסמכות פרשנית חשובה.
בעברית מסורתית מופיע גם תרגום יווני בשם עקילס (Aquila). תרגום זה נוצר במאה הראשונות לספירה והיה מאד מילולי, שימור מדויק של נוסח המקרא בעברית. הוא השתמר בין העיבודים היווניים ונקשר למסורות נוצריות.
בסיפורי חז"ל נזכרים כמה סיפורים על אונקלוס. במסכת גיטין מסופר שבטרם התגייר, התייעץ ברוחות של דמויות מוכרות. במסכת עבודה זרה מסופר שאחרי שהתקרב ליהדות ראה כיצד דיבורו על התורה השפיע על חיילים ורבים שנשלחו אליו, והם בחרו להתגייר גם הם. הסיפורים האלה נועדו להדגים את כוח התורה והשכנוע ההלכתי, והם חלק מהמסורת המעשירה סביב דמותו.
אונקלוס היה עשיר רומי שהלך להיות יהודי. "התגייר" אומר: הפך ליהודי.
הוא כתב תרגום לתורה בשפה ארמית. "ארמית" היא שפה שדיברו אז היהודים הרחוקים מארץ ישראל.
התרגום הזה שמו "תרגום אונקלוס". אנשים שמרו עליו ליד הטקסט העברי של התורה.
יהודים למדו אותו בבית־מדרש. יש שציטטו אותו בטקסים כמו זבד הבת. יהודי תימן קוראים אותו כשהם מסיימים לכתוב ספר תורה.
יש עוד אדם בשם עקילס שתרגם יוונית. "יוונית" זו השפה של היוונים.
חלק מהמקורות נראים דומים על עקילס ואונקלוס. אבל התרגום של אונקלוס שונה מהתרגום של עקילס.
חוקרים חושבים שהם כנראה שני אנשים שונים.
לפני כן היו תרגומים עם הרבה הסברים. כשהנצרות גדלה, חכמי ישראל פחדו שמישהו ישתמש בתרגומים להכניס אמונות זרות.
אז היו צריכים תרגום ברור ומודרך על ידי חכמים.
עקב זה גם היה תרגום יווני של עקילס. הוא היה מאוד מילולי. כלומר העביר כל מילה קרוב ככל האפשר למקור בעברית.
באגדות חז"ל יש סיפורים על אונקלוס. בשניים מהם הוא שכנע חיילים להתגייר על ידי מילים חכמות מהתורה. הסיפורים מראים כמה ההשפעה של התרגום והלימוד הייתה חזקה.
תגובות גולשים