שְׂנִיר הוא קיבוץ מתנועת הקיבוץ הארצי, באצבע הגליל. הוא שוכן כעשרה קילומטרים צפונית־מזרחית לקריית שמונה, בתחום המועצה האזורית הגליל העליון.
שמו נגזר מאחד משמותיו של הר חרמון, לפי הפסוק.
היישוב הוקם ב-21 באלול ה'תשכ"ז (26.9.1967) כהיאחזות נח"ל. נח"ל, יחידות חיילים שהקימו יישובים לאורך הגבול. ההיאחזות הוקמה ברמת הבניאס, באזור שהיה אז אזור מפורז והוחזק בפועל בידי סוריה עד מלחמת ששת הימים. המקום נועד במקור למצודת אוסישקין במסגרת תוכנית המצודות, אך התוכנית לא יצאה אז לפועל.
בחשוון ה'תשכ"ט (1968) אוזרחה ההיאחזות כקיבוץ על ידי תנועת השומר הצעיר. בתחילה נקרא המקום "כפר משה שרת", ולאחר תקופה קצרה נקבע השם שניר, על שם החרמון בשם האמוריתי.
מקורות הפרנסה העיקריים כוללים מטע אבוקדו גדול, גידולי שדה בעמק החולה, לול ובקר לבשר, תיירות צימרים וקייטרינג, ומפעל סנו שהיה שייך בעבר לקיבוץ. בנוסף פותחה "הרחבה קהילתית", שכונה חדשה ששימשה ענף כלכלי משמעותי וייצבה את הקיבוץ כלכלית.
בסוף שנות ה־70 החל שניר ראשון בתנועה במעבר מלינה משותפת ללינה משפחתית. כשנמנע אישור התנועה למהלך, הודיע הקיבוץ על פרישה מתנועת הקיבוץ הארצי. בשנות ה־90 הפך שניר לאחד הראשונים שעברו הפרטה, והיה בין הראשונים שהקימו הרחבה קהילתית.
במהלך מלחמת חרבות ברזל פונה הקיבוץ.
טקס העלייה לנח"ל שניר ב-1967 על גבי שער במחנה נח"ל.
מועדון לחבר.
קיר אמנות של משה סעידי בחזית המועדון.
חדר אוכל.
שניר הוא קיבוץ בצפון, באצבע הגליל. הוא כעשרה קילומטרים מצפון־מזרח לקריית שמונה. השם שניר מגיע מאחד שמות הר חרמון.
שניר הוקם ב-26 בספטמבר 1967 כהיאחזות נח"ל. נח"ל זה חיילים שבנו יישובים. אז האזור היה מפורז והוחזק בידי סוריה לפני 1967. ב-1968 המקום אוזרח כקיבוץ על ידי תנועת השומר הצעיר. בתחילה קראו לו כפר משה שרת, ואז קראו לו שניר.
הקיבוץ מגדל הרבה אבוקדו. יש לו שדות בעמק החולה. יש לולים ובקר. יש גם צימרים לתיירים וקייטרינג. פעם היה שם מפעל של סנו. הקיבוץ בנה גם שכונה חדשה שקוראים לה הרחבה קהילתית.
בסוף שנות ה־70 החברים התחילו לגור כל משפחה בבית משלה. בשנות ה־90 הקיבוץ עבר לפרטיות, אנשים החזיקו יותר דברים משלהם. בזמן מלחמה (מלחמת חרבות ברזל) פונו תושבי הקיבוץ.
טקס העלייה לנח"ל 1967.
מועדון לחבר.
חדר אוכל.
תגובות גולשים