שעון מולקולרי

שעון מולקולרי

שעון מולקולרי הוא דרך לבדוק מתי שני מינים נפרדו מאותו אב קדמון. הרעיון בודק הבדלים ב-DNA. DNA הוא החומר הגנטי שמספר לגוף איך להתפתח.


בשנת 1962 זיהו שני מדענים, צוקרקנדל ופאולינג, שהשינויים בחלבון מסוים הולכים ביחד עם הזמן. אחר כך חוקרים הבינו שמוטציות קורות בגלל טעויות כשה-DNA משתכפל. כשמוטציות אלה נייטרליות זה אומר שהן לא מזיקות ויכולות להצטבר בלי לשנות הרבה.


כדי לדעת כמה זמן עבר צריך לכייל את השעון. הכיול נעשה בעזרת מאובנים. מאובן הוא שארית של יצור קדום שמאפשר לדעת מתי הוא חי. התאריכים של מאובנים נקבעים בשיטות רדיומטריות.

גילו שהשעון לא תמיד מתקתק באותו קצב. יש קבוצות של בעלי חיים שבהן השעון איטי יותר. למשל, בחלק מהצבים הקצב איטי מאוד. גם שינויים בגודל האוכלוסייה יכולים להקשות על המדידות.

מפתחים "שעונים רגועים" שמאפשרים לקצב להשתנות. משתמשים בו בשיטות סטטיסטיות מיוחדות כדי לקבל הערכות טובות יותר.


השעון עוזר לביולוגים לבנות "עץ משפחה" של מינים, כלומר להבין מי קרוב למי. הוא שימושי כשאין מאובנים. אבל יש לו שגיאות, ולעיתים טווח השגיאה גדול.

תגובות גולשים

התגובה תפורסם באתר לאחר אישור המערכת

עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!