שעון קיץ

שעון קיץ הוא קביעה מקומית של שעות היממה שמקדמת את השעון בתקופת האביב עד הסתיו. זה שונה מ"שעון חורף" (השעון הרגיל) וגורם להזזת השעון בדרך כלל שעה קדימה בתחילת הקיץ וחזרה שעה אחורה בסיומו. הרעיון הראשוני היה להתאים את שעות הערנות לשעות הזריחה והדחה, כדי לצמצם שימוש בתאורה מלאכותית ולחסוך באנרגיה.

התאמת השעות לאורה של השמש הייתה נהוגה עוד בחברות חקלאיות עתיקות. ברומא העתיקה חילקו את שעות היום לשתים־עשרה יחידות שנמתחו או התקצרו לפי העונה. רעיונות מודרניים לחיסכון בנרות הוצעו כבר ב-1784 על ידי בנג'מין פרנקלין, אך לא מדובר אז על שינוי שעון כפי שמכירים היום.

הרעיון כפי שמכירים אותו היום הוצע לראשונה על ידי ג'ורג' ורנון הדסון מניו זילנד ב-1895. ויליאם וילט בבריטניה קידם את הרעיון ב-1907 אך ללא הצלחה מיידית. רק במלחמת העולם הראשונה, בגלל מחסור בפחם, החלה הנהגת שעון הקיץ: גרמניה הנהיגה אותו ב-30 באפריל 1916, ובריטניה ואחרים הצטרפו זמן קצר אחר כך. בארצות הברית הוזזו השעונים לראשונה באביב 1918.

במאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 הנהיגו וביטלו מדינות את שעון הקיץ לסירוגין. כיום הוא נהוג ברוב ארצות אירופה וברוב צפון אמריקה, בחלקים מאוסטרליה ובניו זילנד ובכמה מדינות בדרום אמריקה. מדינות הקרובות לקו המשווה לרוב אינן מיישמות אותו, כי שם יש מעט שינוי באורך היום במהלך השנה.

מדינות מסוימות בחרו בזמן קיץ קבוע כל השנה, ואחרות ביטלו אותו וחזרו לשעון חורף. רוסיה ביטלה את שעון החורף ב-2011 אך החזירה אותו ב-2014. סין ניסתה שעון קיץ בין 1986 ל-1992 וחרגה במידה מהחלוקה לפי אורך ארצה.

סיבות כלכליות: ההטענה המרכזית היתה חיסכון באנרגיה והגברת פריון העבודה. הרעיון הוא ששעון קיץ מקרב שעות הפעילות לשעות האור, וכך מפחיתים את הצורך בתאורה. עם זאת, היום צריכת החשמל כוללת גם מכשירים כבדים אחרים, כמו מזגנים, והמחקרים על חיסכון באנרגיה מניב תוצאות מעורבות וסתומות. מחקרים מסוימים אף מצביעים על עלייה בצריכת האנרגיה.

שיקולים חברתיים ובריאותיים: יש ממצאים סותרים לגבי השפעת שעון הקיץ על השינה, הדיכאון העונתי והבריאות הכללית. שינוי השעה יכול להפריע לשעון הביולוגי לכמה שבועות ולעיתים מלווה עלייה בשכיחות התקפי לב ובמקרי התאבדות, לפי חלק מהמחקרים. מצד שני, יש הטוענים כי אור נוסף בשעות הערב מפחית תאונות דרכים.

בארצות הברית וקנדה המודרניות שעון הקיץ נמשך מאז 2007 מהשבוע השני של מרץ עד השבוע הראשון של נובמבר. באירופה השינוי נעשה מהשבוע האחרון של מרץ עד השבוע האחרון של אוקטובר. כל מדינה שומרת על מועדים אלה כדי למנוע בלבול בתיאום בין אזורים.

ברוב המקומות הזזת השעון היא שעה אחת ומבוצעת בלילה, בדרך כלל בסוף השבוע, כדי לצמצם אי־נוחות. המעבר ליום שבו שעון הקיץ מתחיל מקצר את היממה ל-23 שעות. המעבר חזרה מאריך את היממה ל-25 שעות. בעיות אופייניות הן תיאום טיסות והסתגלות אנשים לשינה החדשה.

ישראל קרובה לקו המשווה ולפיכך יש שינוי ניכר באורך היום בין חורף לקיץ. בישראל נהוג שעון קיץ מאז ומעולם במועדים משתנים. מאז 2013 שעון הקיץ מתחיל ביום שישי שלפני יום ראשון האחרון של מרץ בשעה 02:00, ומסתיים ביום ראשון האחרון של אוקטובר בשעה 02:00.

שעון קיץ מקדימים את השעון בקיץ. זה נותן יותר אור בערב. "שעון חורף" הוא השעון הרגיל.

בזמנים קדומים אנשים שילבו את שעות העבודה לפי השמש. בנג'מין פרנקלין העלה רעיון לחסוך בנרות כבר ב-1784.

ג'ורג' ורנון הדסון מניו זילנד הציע את הרעיון ב-1895. גרמניה הנהיגה שעון קיץ ב-1916 בזמן מלחמה. אחר כך הצטרפו מדינות נוספות.

רוב אירופה ורוב צפון אמריקה משתמשות בשעון קיץ. מדינות קרובות לקו המשווה לא משתמשות בו, כי יש בהן אור כמעט כל השנה.

המטרה הייתה לחסוך אנרגיה. "אנרגיה" זה הכוח שמפעיל אורות ומכשירים. היום קשה למדוד חסכון מדויק, כי יש מכשירים רבים שצורכים חשמל.

שינוי השעון יכול להפריע לשינה. גם יש ימים שבהם יש פחות תאונות כי יש יותר אור.

במדינות רבות מזיזים את השעון בלילה, בסוף השבוע. בזכות זה יש פחות בלגן בלימודים ובעבודה.

בישראל שעון הקיץ מתחיל יום שישי לפני סוף מרץ בשעה 02:00. הוא מסתיים ביום ראשון האחרון של אוקטובר בשעה 02:00.