שערי ירושלים

שערי ירושלים הם הכניסות לעיר העתיקה דרך חומות ירושלים. כיום שבעה שערים פתוחים בחומה, ויש גם שערים אטומים. בתקופות שונות עמדו בחומה שערים שונים, וחלקם נסגרו במהלך ההיסטוריה. שער הרחמים (הידוע גם כשער הזהב) הוא המפורסם מבין השערים האטומים, ולכן נהוג להזכיר שמונה שערים בחומה.

מרבית השערים מצוידים באמצעי הגנה שמקשים על פלישה. אחד מהם הוא חרך, פתח צר בקיר שממנו שפכו בעבר חומר רותח על פולשיים. אמצעי נוסף הוא מסדרון מעוקל, מעבר מפותל בתוך השער שמאט כניסה. המסדרון מקשה על דהירה של סוסים ועל תמרון מהיר של מרכבות. דוגמה להשפעת הגנה זו היא הפרצה שנפתחה ליד שער יפו ב-1898, כדי להקל על כניסת מרכבות בזמן ביקור הקיסר וילהלם השני, כשהחומה כבר לא שימשה כהגנה מלאה.

השערים העיקריים בחומת העיר (לפי מיקומם) כוללים בין היתר: שער יפו, השער החדש, שער שכם, שער הפרחים, שער האריות, שער הרחמים, שער האשפות ושער ציון.

לצד שערי חומת העיר יש בהר הבית עוד שנים-עשר שערים. מתוכם עשרה פתוחים ושניים אטומים. בין השמות הבולטים: שער המוגרבים, שער השלשלת ושער הכותנה.

שערי ירושלים הם פתחים בחומות העיר העתיקה. היום שבעה שערים פתוחים. יש גם שערים סגורים. שער הרחמים הוא השער הסגור המפורסם. לכן לעתים אומרים שיש שמונה שערים.

בשערים היו דרכים להגן על העיר. היו פתחים קטנים בקיר שנקראים חרכים. דרך החרכים אפשר היה לשפוך חומר חם נגד תוקפים. גם היה מסדרון מעוקל, מעבר מפותל שמאט אנשים וסוסים.

כמה מהשערים שהכי שמעו עליהם: שער יפו, שער שכם, שער האריות, שער הרחמים ושער ציון.

במתחם הר הבית יש עוד שערים. בסך הכל שם יש שנים-עשר שערים. עשרה מהם פתוחים, ושניים סגורים.