שקיעת החמה היא הזמן בו כל גלגל החמה נכנס מתחת לקו האופק. קו האופק הוא המקום שבו השמים והארץ נראים נפגשים. מיד לאחר מכן מתחיל זמן ביניים שנקרא בין השמשות, כלומר תקופת מעבר שאינה יום ברור ואינה לילה ברור.
רוב הפוסקים מגדירים שקיעה כשנראה שהשמש נעלמת מעינינו. דעה זו מיוחסת למהר"ם אלשקר בשם הגאונים, והיא אומצה על ידי בעל התניא והגר"א. קיימת גם שיטה שקובעת שקיעה על פי חישוב אסטרונומי אחיד, כאילו כל הארץ בגובה פני הים. רובם סוברים שהשקיעה הנראית לפי הנקודות המקומיות היא הקובעת.
כאשר יש הרים ליד האופק שמסתירים את השמש, מפחיתים מזה את זמן השקיעה. עם זאת, אם ההרים רחוקים, יש מתחשבים בהם. לא תמיד ברור מה נחשב "קרוב".
רבנו תם הציע גישה שונה: לדבריו יש שתי שקיעות - הראשונה כשנעלמת השמש מהעין, והשנייה היא תהליך של דעיכת האור שנמשך זמן נוסף. לפי שיטתו, לאחר דעיכת האור יש שלב קצר של בין השמשות, ואז צאת הכוכבים שהיא תחילת הלילה המוחלטת. שיטה זו מבוססת על פירושים בגמרא ומיושמת על ידי כמה קהילות מסוימות, אך רוב הציבור נוהג על פי דעת הגאונים.
זמן השקיעה קובע מתי מפסיקות לקיים מצוות היומיום שמיוחדות ליום. לדוגמה, זהו המועד שבו מפסיקים להניח תפילין ולנקוט בלולב. הוא גם קובע את סוף הזמן שבו אפשר להתפלל מנחה ברוב הדעות. בנוסף, שקיעת החמה מסמנת את כניסת השבת והחגים, למעט תוספות מנהגיות שמקומות מסוימים מקדימים כמה דקות לפני.
שקיעת החמה היא השעה שבה השמש יורדת מתחת לאופק. אופק זה המקום שבו נדמה שהשמיים והאדמה נפגשים. אחרי זה מתחיל זמן שנקרא בין השמשות. זהו זמן מעבר בין יום ללילה.
רוב האנשים מחשבים שקיעה כשנראה שהשמש נעלמת מהעין. יש מי שחושב היטב לפי חישובים שנעשים עבור כל הארץ, אבל הרוב מתייחס למה שרואים באמת במקום שבו הם נמצאים.
יש מי שחושבים שעלינו לתקן את המועד אם הרים קרובים מסתירים את השמש. יש גם דעה ישנה של רבנו תם שאומרת שיש שני שלבים לשקיעה: ההיעלמות מהעין, ואז עוד זמן שבו האור דוהה עד שמגיע ערב אמיתי.
זמן השקיעה אומר מתי מפסיקים לעשות מצוות שיום בלבד צריך לעשות. למשל, אחרי השקיעה לא מניחים תפילין. שקיעת החמה גם אומרת מתי מתחילה השבת והחגים, לפי מנהגי המקום.
תגובות גולשים