שרה

שרה (במקור שָׂרַי), המכונה גם שרה אמנו, היא דמות מקראית מרכזית. היא הייתה אשת אברהם והאמה הראשונה במסורת. לפי המדרש והתלמוד היא גם נביאה - כלומר אישה שקיבלה מסרים רוחניים. היא ילדה את יצחק בגיל מבוגר ושמה נקשר ביופייה ובנדיבותה.

בהגיעה לגיל 65 הצטרפה שרי למסעו של אברם לכנען. הם נדדו עם קרובים ורכוש, וחיו באזורי משכן שונים. רעב אילץ אותם לנסוע למצרים. שם אברם ביקש ששרה תגיד שהיא אחותו כדי להגן על עצמו. פרעה לקח את שרה לביתו, אך נפגעו מבית פרעה בצרות עד שהבין שהיא נשואה, והשיב אותה לאברם.

כשהגיעה שרה לגיל 75 היא חששה שלא ילדו לה ילדים. לפי המנהג העתיק היא נתנה את שפחתה הגר לאברם. שפחה היא אשה שעובדת בבית ובמקרים כאלה גם יולדת לבעל כאילו היא האם. הגר ילדה את ישמעאל. שנים אחר כך אלוהים הבטיח שאברהם יקים עם גדול, והשיא את הולדת יצחק מאישה, לא מישמעאל. שמותיהם שונו: אברם לאברהם ושרי לשרה.

לאחר חורבן סדום המשפחה נדדה לארץ גרר. גם שם אברהם טעה ושוב סיפר ששרה היא אחותו. המלך אבימלך לקח את שרה, אבל אלוהים הזהיר אותו בחלום. אבימלך החזיר את שרה ונתן מתנות. אברהם התפלל לרפואת אנשי בית אבימלך, והנשות המלך ילדו לאחר מכן.

שרה ילדה את יצחק במועד שנקבע, בהיותה בת תשעים. כדי להבטיח את מעמדו של יצחק, ביקשה שרה לגרש את הגר וישמעאל. אברהם הסתפק בעצה מאלוהים, והאל אמר לו לשמוע לשרה. הגר ובן־היאר גורשו.

שרה מתה בגיל 127 בקריית ארבע (חברון). אברהם רכש את מערת המכפלה משבט החיתים כדי לקבור בה את שרה. לפי המדרש, חלק מהסיבות למותה קשורות לטראומה נפשית סביב סיפורים משפחתיים קשים.

שרה מוזכרת כאם האומה: אברהם ושרה הם נקודת מוצא לשושלות רבות במקרא.

על שמה של שרה פרשנויות שונות: חלקן מקשרות את השם ל'ראייה' או ל'נסיכות'. המדרש מתאר אותה כאשה יפהפייה, נדיבה ומארחת. כתוב שהאוהל שלה היה פתוח תמיד, ענן כיסה אותו ונדיבותה ניכרה גם בהשאת מזון לאורחים.

במדרש מוצגת שרה כאשה עצמאית מבחינה רוחנית. היא מופיעה כתומכת בפעילותו של אברהם ואף נחשבת לפעילה ב'גיור' הנשים שהצטרפו לפמליה בחרן.

היחסים בין שרה להגר מסובכים. יש מסורות שמצדיקות את מעשיה של שרה ויש שמבקרות אותה. כמה מפרשנים טוענים ששרה יזמה את המעשה ופעלה מתוך רגש וסבל, ואחרים רואים בעניינה נקודה מוסרית בעייתית.

בכתבי במדבר יהודה מופיע תיאור ארוך של יופייה והדרה של שרי, הכולל פירוט בתארים על פניה וגופה, וגם על חכמתה ומעשיה.

חוקרים מודרניים דנו בעקרותה של שרה כאל מוטיב ספרותי ותרבותי. חלקם רואים בה ענישה אלוהית שמודגשת כדי להדגיש את נס הלידה המופלאה. אחרים מסבירים את מעשה נתינת השפחה בהקשר החברתי של זמנם, שבו שפחה יולדת בשם הבעל.

יש טענות על דמיון רעיוני בין דמויות במיתולוגיה ההינדית ובין דמויות מקראיות. חלק מהחוקרים שמים לב לדמיון רעיוני בין ברהמה וסראסווטי לבין אברהם ושרה.

שרה (שָׂרַי) הייתה אשתו של אברהם. היא נקראת גם שרה אמנו. נביאה היא אישה שמקבלת מסרים מיוחדים, והמסורת מספרת שגם שרה הייתה כזו. היא ילדה את יצחק כשהייתה מבוגרת מאוד.

כשהייתה בת 65 יצאה שרה עם אברם לארץ כנען. כשהיה רעב נסעו למצרים. אברם אמר ששרה אחותו. המלך לקח את שרה, אבל לאחר צרות החזירו אותה.

שרה נתנה את שפחתה הגר לאברם. שפחה פירושה אשה שעוזרת בבית ולעתים ילדה לילד של בעל הבית. הגר ילדה את ישמעאל. אחר כך אלוהים אמר שאצל שרה ייוולד יצחק. שמותיהם שונו: אברם לאברהם ושרי לשרה.

אירע אסון בעיר סדום. משפחתם נדדה לגרר. גם שם המלך לקח את שרה, אבל אלוהים הזהיר את המלך והוא החזיר את שרה ונתן מתנות.

שרה ילדה את יצחק כשהייתה בת תשעים. כדי ששום אדם אחר לא יורש את כל נכסיו של אברהם, שרה ביקשה לגרש את הגר ואת ישמעאל. אברהם קיבל עצה מאלוהים ושילח אותם.

שרה מתה בגיל 127 בחברון. אברהם קנה מערה בשם מערת המכפלה כדי לקבור בה את שרה. מערת המכפלה הוא מקום קבורה שרכש אברהם.

במדרש מספרים ששרה הייתה יפה ונדיבה. אוהלה היה פתוח לאורחים והיא נתנה אוכל וטיפלה באחרים. המדרש גם קורא לה אחת מהנביאות החשובות.

היחס של שרה אל הגר מסובך. יש שאומרים ששרה עינתה את הגר, ויש שאומרים ששרה רצתה בטובתם של בני הבית. מפרשים מדברים על רגשות קשים וקשיים סביב המצב הזה.

בכתבים עתיקים נמצא תיאור שמדבר על יופיה של שרה וגם על חכמתה.

שרה הייתה עקרה, כלומר לא ילדה במשך שנים רבות. בחברה שבה חיה זה היה קושי גדול. בסוף נולד לה יצחק, וזה נחשב לנס.

חוקרים מצאו רעיונות דומים בסיפורי קדמונים אחרים, ויש שהשוו בין חלק מהדמויות במיתולוגיה ההינדית לבין אברהם ושרה.