שריון שרשראות

שריון שרשראות (מעיל שרשראות, באנגלית Chainmail או mail) הוא שריון גוף המורכב מטבעות מתכת קטנות המחוברות זו לזו. הוא היה כבד יחסית, בדרך כלל שקל בין 5 ל-10 קילוגרם. איכותו נקבעת בסוג סגירת הטבעת (סמרור, חיבור עם מסמר קטן; או הידוק, טבעת סגורה ללא מסמר), בגודל הטבעות ובפרמטרים נוספים. ככל שהטבעות קטנות יותר, השריון חזק וכבד יותר.


שריון השרשראות הומצא באמצע האלף הראשון לפנה"ס, אך לא ברור היכן בדיוק. ייתכן שהוא נוצר באופן עצמאי ביפן ובאירופה. הממצאים הארכאולוגיים הראשונים הגיעו מקורגאנים, תלי קבורה של הסקיתים מהמאה ה-5 לפנה"ס. השריון היה נפוץ בגאליה ובאימפריות מזרחיות. פרשים כבדים בפרתים, שנקראו קטפרקטים, לעטו לעיתים שריון מכסה גדוש ולפעמים גם גוף מלא.

השריון הרומאי המכונה לוריקה המטה (lorica hamata) הורכב מטבעות ברזל קשורות. לא ידוע בדיוק מתי נכנס לצבא הרומי, אך כבר במאה ה-3 לפנה"ס חיילים רומאים לבשו אותו על פלג הגוף העליון ולעתים עד הירכיים. מבנה טבעות אופייני כלל טבעת מרכזית שאליה התחברו ארבע טבעות נוספות והחיבור הודק במסמרה. החיילים ייצרו חיזוקים באזור הכתפיים מרצועות טבעות. בתקופות מוקדמות החיילים שילמו על ציודם, אך רפורמות מאוחרות יותר הביאו לכך שהמדינה סיפקה שריון אחיד.

בימי הביניים שריון השרשראות היה נפוץ מאוד. הוכנו מעילי שרשראות שכיסו גם גפיים וצוואר, בלי לפגוע בגמישות. האבירים במסעי הצלב השתמשו בו במאות ה-12 וה-13. באירופה הוא נזנח בהדרגה מהמאה ה-14 לטובת שריון לוחות (שריון קופסאות). במזרח אירופה ובמזרח התיכון נמשך השימוש עד המאות ה-15 וה-16, לעיתים בשילוב לוחות מתכת.

השיטה הנפוצה לחיבור טבעות הייתה 1, 4: טבעת אחת מחוברת לארבע שכנותיה. ככל שהקשרים רבים יותר השריון חזק יותר, אך גם יקר וכבד יותר. חיבור 1, 6 היה נדיר. שריון השרשראות היה נפוץ גם במזרח הרחוק, ובמזרח התיכון פעמים רבות שולבו לוחות מתכת בין הטבעות, בעיקר באזור החזה.

שריון שרשראות נקרא גם מעיל שרשראות. זהו שריון עשוי טבעות מתכת קטנות המחוברות זו לזו. הוא כבד בדרך כלל, בין 5 ל-10 קילוגרם. טבעות קטנות עושות את השריון חזק וכבד יותר.


השריון נוצר באמצע האלף הראשון לפנה"ס. לא יודעים בדיוק מאיפה הוא הגיע. נמצאו שריונות בתלי קבורה של הסקיתים מהמאה ה-5 לפנה"ס. רומאים השתמשו בשריון מסוג לוריקה המטה, שריון מטבעות ברזל. פרשים כבדים בפרתים לבשו שריון גם על רוב הגוף.

בימי הביניים עשו מעילי שרשראות שהגנו גם על הזרועות והרגליים. אבירים במסעי הצלב לבשו אותם במאות ה-12 וה-13. במאה ה-14 ברוב אירופה עברו ללבוש שריון לוחות. במקומות במזרח המשיכו להשתמש בשרשראות גם במאות הבאות.

רוב השרשראות חוברו בשיטת 1, 4: כל טבעת מחוברת לארבע טבעות. זו השיטה הנפוצה כי היא מאוזנת בין חוזק למשקל. ביפן ובמזרח התיכון עשו גם גרסאות מיוחדות. לפעמים הוסיפו לוחות מתכת באזור החזה.