שתל חזה

שתל חזה משמש בניתוח פלסטי להגדלת השד או לבנייתו מחדש, למשל אחרי כריתת שד. ישנם שלושה סוגים של שתלים.

השתלים הוכנסו לשימוש לפחות מאז 1865. ההשתלה הראשונה המתועדת בוצעה בגרמניה, אז הועבר שומן מישבן האישה אל שדיה. אחר כך רופאים ניסו חומרים שונים, בעיקר פרפין (חומר לבן דמוי שעווה, שהיה בשימוש רפואי). בהמשך השתמשו גם בפוליאוריתן, פולימר שהיה נפוץ בעבר. פוליאוריתן זכה לפופולריות כי מחקרים הראו שאחוזי הדחייה שלו על ידי הגוף היו נמוכים יחסית.

השתל מוחדר בניתוח שבא לאחר החלטה על הגדלה או שחזור השד. ניתוח כזה מתוכנן יחד עם רופא הפלסטיקה.

דליפת סיליקון היא סיבוך נדיר בשתלים מודרניים, בזכות מעטפת עמידה יותר. ככל שעובר זמן מהניתוח, הסיכון לדליפה עולה. דליפה עלולה לעיתים להיות לא מורגשת. במקרים אחרים היא משבשת את צורת השד או גורמת להתקשות קופסית, הצטלקות סביב השתל שיכולה להקשיח את האזור. מאבחנים דליפות בבדיקות הדמיה כמו אולטרא-סאונד (בדיקת קול לצילום), ממוגרפיה (צילום רנטגן של השד) או MRI (בדיקת תהודה מגנטית). בדרך כלל הפתרון הוא ניתוח להחלפת השתל ולעיצוב השד מחדש.

שתל חזה עוזר להגדיל את השד או לבנות אותו מחדש אחרי הסרה. יש שלושה סוגים של שתלים.

ב־1865 ברפואה עשו השתלה ראשונה בגרמניה. אז העבירו שומן מהישבן אל השד. אחר כך ניסו חומרים אחרים, כמו פרפין. פרפין הוא חומר לבן שדומה לשעווה. פעם השתמשו גם בפוליאוריתן. זהו חומר מפולימר, שעזר כי הגוף דחה אותו מעט.

דליפת סיליקון היא נדירה אצל שתלים מודרניים. ככל שעובר זמן, הסיכון גדל. דליפה לא תמיד כואבת או מורגשת. לפעמים היא משנה את צורת השד. היא עלולה גם לגרום להתקשות קופסית. זאת התקשות של רקמת הצלקת סביב השתל. בודקים דליפות באולטרסאונד (בדיקת קול), בממוגרפיה (צילום רנטגן של השד) או ב־MRI (בדיקה עם מגנט). בדרך כלל מחליפים את השתל בניתוח אם יש דליפה.