תא פיטום

תא פיטום (מאסטוציט, באנגלית: Mast cell) הוא תא דם לבן שנמצא ברקמות חיבור בגוף. גרנולות רבות בתוך התא מלאות בהיסטמינים ובפארין. היסטמין הוא חומר שגורם לנפיחות וגרד, פארין הוא חומר המונע קרישה. מעבר לתפקידו באלרגיות, לתאי הפיטום תפקידים בהגנה על הגוף ובריפוי פצעים.

תאי פיטום תוארו לראשונה על ידי פאול ארליך ב-1878, בגלל הגרנולות הגדולות והצבעים המיוחדים שלהם. היום נחשבים התאים לחלק ממערכת החיסון. הם דומים לבאזופילים, סוג אחר של תאי דם לבנים, אך נגזרים מקווי מוצא שונים במח העצם. תאי פיטום נעים למח העצם בצורתם הלא בשלה, ומתמיינים סופית רק לאחר התיישבותם ברקמה. קיימים שני סוגים עיקריים: תאי פיטום של רקמת חיבור ותאי פיטום ברקמות שמצפות כניסות לגוף, כמו דרכי הנשימה.

תאי פיטום נמצאים בעיקר ברקמות עשירות בכלי דם, כגון עור וריריות של דרכי הנשימה, העיכול והעין. כשמופעלים, משחררים התאים במהירות את גרנולותיהם ואת מתווכים אחרים אל המרחב הבין-תאי. שחרור זה יכול להיגרם בפציעה, בקשירת נוגדני IgE (נוגדן הוא חלבון שמזהה חומרים זרים), או על ידי משלים (חלק ממערכת החיסון).

תאי פיטום מבטאים קולטנים חזקים ל-IgE. IgE הוא סוג של נוגדן שנוצר על ידי תאי-B (תאי-B הם התאים שמייצרים נוגדנים). מולקולות IgE קשורות לצירוף ספציפי לאנטיגן (אפיטופ הוא החלק הקטן שהנוגדן מזהה). כאשר אלרגן נקשר ל-IgE על תא הפיטום, נוצר שפעול שמוביל לשחרור הגרנולות.

המעשים הכימיים שחרוריים כוללים בין היתר היסטמין, פארין, פרוטאזות (אנזימים), פרוסטגלנדין D2 ולויקוטריאן C4. היסטמין מרחיב כלי דם ומגביר חדירותם. זה גורם לנפיחות, אדמומיות, ולמשיכת תאי דלקת נוספים לאזור. דוגמה יומיומית היא הנפיחות אחרי עקיצת יתוש.

התפקידים האחרים של תאי פיטום פחות מובנים. הם מייצרים ציטוקינים (חלבונים שמשפיעים על תאי חיסון אחרים) וביטויים של קולטן לזיהוי דפוסים חיידקיים. בעכברים חסרי תאי פיטום נצפתה פגיעות גבוהה יותר בזיהומים. גרנולות של תאי פיטום יכולות לעבור לתאים שכנים דרך שלוחות ממברנתיות בתהליך שנקרא טרנסגרנולוזציה.

תאי פיטום משתתפים באופן מרכזי במחלות אלרגיות של העור והנשימה, כמו אסתמה, אקזמה ונזלת אלרגית. תרופות אנטי-היסטמיניות חוסמות את השפעת ההיסטמין. חומרים כמו כרומוגליקט (נתרן כרומוגליקאט) מייצבים את תאי הפיטום ומונעים שחרור גרנולות. אנטגוניסטים ללויקוטריאנים (למשל מונטלוקאסט) נחקרים ומשתמשים בהם לטיפול במחלות אלה.

בהתעוררות אלרגית חריפה, מתרחש שחרור גרנולות מסיבי מכל גופי תאי הפיטום בגוף. זה יכול לגרום להרחבת כלי דם נרחבת ולירידת לחץ. במקרים חמורים התהליך מוביל להלם אנפילקטי המסכן חיים.

תאי פיטום מעורבים גם בהפרעות אוטואימוניות ובמחלות דלקתיות כמו דלקת מפרקים שיגרונית, אבעבועות עור בולוסיות וטרשת נפוצה. הם מסייעים לגיוס תאים דלקתיים לאתרים חולים. בנוסף הם חשובים בתגובת החיסון של הילוד ובטיהור מחיידקים ווירוסים.

מסטוציטוזיס היא מחלה נדירה של חלוקה מהירה של תאי פיטום. היא מופיעה בצורת עורית ומערכתית. מאסטוציטומה הוא גידול של תאי פיטום, שנראה לעתים בחיות מזון כגון כלבים וחתולים.

תא פיטום, או מאסטוציט, הוא סוג של תא דם לבן. הוא חי בעור ובריריות. בתוכו יש גרגירים מלאים בכימיקלים.

התאים האלה תוארו לראשונה על ידי פאול ארליך ב-1878. הם דומים לתאי דם אחרים אבל מתמיינים כשהם ברקמה. יש שני סוגים עיקריים: ברקמת חיבור ובמקומות שנחשפים לחוץ, כמו דרכי הנשימה.

כאשר התא מתעורר, הוא פותח את הגרגירים ושולח החוצה חומרים. החומרים העיקריים הם היסטמין ופארין. היסטמין גורם לנפיחות וגרד. פארין עוזר למנוע קרישה. תהליך זה יכול לקרות אחרי פציעה או כשאלרגן פוגע בתא.

תאי פיטום קשורים לנוגדן שנקרא IgE. IgE הוא חלבון שמזהה חלקים זרים. כשאלרגן נקשר ל-IgE על התא, הוא מפחד ומשחרר את הגרגירים.

תאי פיטום מעורבים באסתמה, באקזמה ובנזלת אלרגית. תרופות אנטי-היסטמיניות עוזרות כי הן חוסמות את ההיסטמין.

אם יש שחרור גדול מאוד של חומרים אלה בכל הגוף, זה עלול לגרום לתגובה חזקה מאוד שנקראת אנפילקסיס. זו תגובה מסוכנת שצריכים לטפל בה מהר.

תאי פיטום גם עוזרים להגן על התינוקות ולנקות זיהומים מחיידקים ווירוסים.

מסטוציטוזיס היא מצב בו יש יותר מדי תאי פיטום. מאסטוציטומה הוא גידול בתאים אלה, שנמצא לפעמים בכלבים וחתולים.