תאילנד

תאילנד (בתאית: ประเทศไทย, תעתיק: פּרַאתֶט תַאִי, פירושו "מדינת החופשיים") נמצאת בדרום-מזרח אסיה. שמה הקודם היה סיאם. השכנות העיקריות הן לאוס, קמבודיה, מלזיה ומיאנמר.


ההיסטוריה מתחילה בהגעת עמים תאיים לאזור במהלך האלף הראשון. קודם לכן פעלו תרבויות ברונזה וברזל וקמו ממלכות כמו מון וחמר. במאה ה-12 הוקמה ממלכת סוקותאי, וב-1350 נוסדה ממלכת איוטהאיה ששלטה זמן רב. איוטהאיה נהרסה ב-1767 על‑ידי הצבא הבורמזי. המלך טקסין הקים את טונבורי על נהר הצ'או־פראיה, ולאחר מכן ב-1782 הועברה הבירה לצד השני של הנהר וקראו לה קְרוּנְג טֶפּ (בעגה הבינלאומית: בנגקוק).

במאה ה-19 התאילנדים הצליחו להישאר בלתי‑מושמדים בזמן הקולוניאליזם האירופי. ב-24 ביוני 1932 הייתה הפיכה שהפכה את המדינה ממלוכה אבסולוטית ל"מונרכיה חוקתית", מערכת שבה יש מלך אך החוקה מגבילה את סמכויותיו. מאז חוותה המדינה תקופות של שלטון צבאי וחילופי ממשלות, כולל הפיכות חוזרות. במהלך מלחמת העולם השנייה פלשה יפן לתאילנד. השם למדינה שונה מספר פעמים בין סיאם לתאילנד; השם תאילנד נתקבל סופית ב-1949.


באופן רשמי צורת השלטון היא מונרכיה חוקתית (מלך תחת חוקה). מאז 2016 המלך הוא ראמה העשירי. יש היסטוריה ארוכה של התערבות צבאית בפוליטיקה. ב-2014 הייתה הפיכה צבאית שבה הגנרל פריות צ'אן‑אוצ'ה הנהיג את המועצה הלאומית לשלום ולסדר (NCPO). הוא נשא בתפקידים בכירים עד 2019 ומאוחר יותר נבחר באופן רשמי. לפי המידע בפסקה זו, ב-7 בספטמבר 2025 נבחר אנוטין צ'רנווירקון לראש ממשלה ה-32.

לאחר ההפיכה של 2014 שונו כללי הבחירות: הבחירות בוחרות 500 חברי פרלמנט, בעוד שהצבא ממנה 250 סנאטורים. החוקה החדשה מגבילה גם את האפשרות של מפלגה אחת לשלוט בלי תמיכה רחבה.

תחת שלטון צבאי הופחתו חופש העיתונות וחופש הביטוי.


הכוחות המזוינים המלכותיים אחראים להגנה. מדווח כי השירות הקבוע כולל כ-305,860 חיילים ושירות המילואים כולל כ-245,000. ההיסטוריה הצבאית מתחילה במאה ה-14, וצמחה עם מודרניזציה במאה ה-19. הכוחות השתתפו בעימותים אזוריים ועולמיים, ובמילוי משימות בינלאומיות כמו מבצעים נגד שוד ימי ושיתופי פעולה במסגרת ASEAN ובעם ארצות הברית.


כמחצית מהכוח העובד מועסק בחקלאות (כ-49%). האורז הוא התוצר החקלאי המרכזי. המדינה מייצאת גם גומי, קשיו, קוקוס ופירות ים. מאז שנות ה-2000 התפתחו תעשיות ייצור כמו אלקטרוניקה, ביגוד והנעלה, בעיקר הודות לעלויות עבודה נמוכות ולייצוא.

תאילנד חוותה משבר קשה בשלהי שנות ה-90, אך חזרה לצמיחה בעזרת ייצוא ותיירות. בשנת 2019 ביקרו במדינה כ-40 מיליון תיירים זרים. ממשלת תאילנד שואפת שהתיירות תסחרף עד כ-30% מהתוצר המקומי הגולמי עד 2030.

מעמד האישה: נשים קיבלו זכות הצבעה ב-1932, והשתתפותן הפוליטית גדלה לאט. עדיין קיימים פערי שכר ואפליה תעסוקתית.

המטבע הוא הבאט, המחולק ל-100 סאטאנג.


הסחר עם ישראל גדל בעשור הראשון של המאה ה-21. ב-2010 היקף הסחר היה כ-1 מיליארד דולר. תאילנד מייבאת מישראל בעיקר יהלומים וכימיקלים, ומייצאת לישראל בעיקר מכונות וציוד אלקטרוני. בשנת 2019 ביקרו בתאילנד כ-197,000 ישראלים.


תאילנד מחולקת ל-6 אזורים ו-76 מחוזות. הצפון הררי, והנקודה הגבוהה ביותר היא דוי אינתנון בגובה 2,565 מטר. בצפון‑מזרח משתרעת רמת קוראט ליד נהר המקונג. המרכז כולל את עמק נהר הצ'או‑פראיה ובנגקוק. בדרום מתרחב חצי האי המלאי עם המצר קְרָא, שצדדיו ים אנדמן ומפרץ תאילנד. בין האיים המוכרים: פוקט, פי‑פי, קו סמוי, קו פה נגאן וקו טאו.


האזור טרופי ומושפע ממונסונים, רוחות עונתיות שמביאות גשם. בין מאי לספטמבר המונסון הדרום‑מערבי מביא עונה גשומה וחמה. בין נובמבר למרץ המונסון הצפון‑מזרחי מביא יובש ומזג אוויר נעים.


נכון ל-2016 הוגדרו 127 פארקים לאומיים, כולל 22 פארקים ימיים. הפארק הראשון היה קאו יאי (1961). הגדול שבהם הוא קאנג קרצ'ן, בעל מגוון ביולוגי גדול.


האוכלוסייה מונה כ-71 מיליון. תוחלת החיים הממוצעת היא כ-77.6 שנים. שיעור הפריון נמוך, כשממוצע ילדים לאישה עומד על כילד אחד. הרכב אתני כולל רוב תאי, קהילה סינית ומלאים, אך רבות מהאוכלוסיות מעורבות, והנתונים משתנים לפי מחקר.


השפה הרשמית היא תאית, משפת משפחת קרא‑דאי. הכתב הוא אבוגידה, כתב שבו סימני תנועה מוצמדים לעיצורים. התאית היא שפה טונאלית, כלומר משמעויות משתנות לפי טון הדיבור. מדוברים בה גם ניבים ו־61 שפות שונות.

הדת השולטת היא הבודהיזם מזרם הטהרוואדה, אליו מזדהים מעל 93% מהאוכלוסייה. יש גם מוסלמים ונוצרים. בתאילנד מקובל טקס של נזירות זמנית; צעירים נוטים לבלות תקופות קצרות כנזירים כמסורת.


התרבות מדגישה כבוד, היררכיה ושקט נפשי. המילה "סאנוק" מתארת שמחה והנאה, והיא חשובה בחיי היומיום. המטבח התאילנדי משלב השפעות סיניות והודיות, משתמש בעשבי תיבול טריים וברוטב דגים. אזורים שונים מדגישים מרכיבים שונים, כגון מאכלי ים בדרום וקוקוס במקומות בהם עטים.


האיגרוף התאילנדי (מוּאי תאי) ידוע ברחבי העולם. ספורט מקומי נוסף הוא ספאק‑טקראו, הדומה למשחק עם כדור קש. תאילנד זכתה עד היום ב-35 מדליות אולימפיות, מהן 10 זהב.

תאילנד נמצאת בדרום‑מזרח אסיה. בירה שלה נקראת בנגקוק. שמה הישן היה סיאם. היא גובלת בלאוס, קמבודיה, מלזיה ומיאנמר.


לפני שנים רבות הגיעו לאזור עמים תאיים ובנו ממלכות. איוטהאיה הייתה ממלכה חשובה שהוחרבה ב-1767. אחרי זה הוקמה בירה חדשה שבסופו של דבר הפכה לבנגקוק.


התאילנדים חיים תחת מלך וחוק. זה נקרא "מונרכיה חוקתית", יש מלך אבל החוק מגדיר את גבולותיו. המדינה חוותה הפיכות צבאיות, ביניהן ב-1932 וב-2014.


הצבא מגן על המדינה. יש עשרות אלפי חיילים בשירות קבע ועוד מילואים.


הרבה אנשים עוסקים בחקלאות. האורז הוא הגידול העיקרי. גם תעשייה ותיירות חשובות. בשנת 2019 ביקרו בתאילנד כ-40 מיליון תיירים.


יש סחר בין המדינות. ב-2010 היקף הסחר היה כ-1 מיליארד דולר. בשנת 2019 ביקרו בתאילנד כ-197,000 ישראלים.


תאילנד מחולקת לאזורי צפון, דרום, מרכז ומזרח. הצפון הררי. הנקודה הגבוהה ביותר היא דוי אינתנון, בגובה 2,565 מטר. בדרום יש הרבה איים יפים, למשל פוקט וקו סמוי.


האקלים טרופי. יש עונות גשומות ויבשות בגלל מונסונים. מונסון זה רוח עונתית שמביאה הרבה גשם.


יש בתאילנד הרבה פארקים לאומיים. הפארק הראשון הוקם ב-1961. יש גם פארקים ימיים.


אוכלוסיית תאילנד כ-71 מיליון. תוחלת החיים היא כ-78 שנה. השפה הרשמית היא תאית. התאית היא שפה טונאלית, טון הדיבור משנה את משמעות המילה.


הדת העיקרית היא בודהיזם מזרם הטהרוואדה. רוב האנשים בודהיסטים. יש גם מוסלמים ונוצרים.


בתרבות חשובים כבוד והשקט. המילה "סאנוק" משמעותה הנאה וכיף. המטבח תאילנדי טעים ומתובל. משתמשים בעשבי תיבול טריים, ברוטב דגים ובחלב קוקוס.


מוּאי תאי הוא ענף לחימה מסורתי ומפורסם. תאילנד זכתה במדליות אולימפיות, כולל מדליות זהב.