"תוכנית ההתכנסות" הוצעה על ידי ממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט בתקופת מערכת הבחירות ב-2006. לפי התוכנית היו מפונים ברובם יישובים ישראלים ביהודה ושומרון (הכוונה לשטחי הגדה המערבית), וההתיישבות תוסדר מחדש בגושים מרכזיים.
התושבים נתבקשו להתכנס בשלושה גושים עיקריים: גוש מעלה אדומים, גוש אריאל וגוש עציון. גושים אלה נועדו להיות לאורך גדר ההפרדה, או בהתאם להסכמה לאומית ובינלאומית על תוואי דומה. דיווחים כללו גם שיישובים ספציפיים מחוץ לגדר, כגון קריית ארבע והיישוב היהודי בחברון, לא יפונו.
התוכנית דיברה על העברת רוב היישובים המפונים לגושי ההתיישבות ביהודה ושומרון, כ-60 יישובים שהועתקו, מה שישאיר את ישראל עם כ-7% משטחי יהודה ושומרון לפי קווי 1967. לפני פעולה חד-צדדית הוצע ניסיון משא ומתן עם הפלסטינים; רק אם לא יהיה פרטנר להידברות, יבוצע המהלך. התכנון והביצוע הוערכו להסתיים סביב 2008.
אולמרט קישר את התוכנית לאירועים ביטחוניים. בקיץ 2006 הוא אמר שמלחמת לבנון השנייה עשויה להאיץ את המהלך, אך לאחר תוצאות המלחמה הצהיר שהתוכנית ירדה מהפרק.
הרעיון הגיע אחרי פינוי רצועת עזה ב-2005, שנקרא תוכנית ההתנתקות. עליית החמאס לשלטון וכישלון מפת הדרכים גם הן שמשו כגורמים רקע. אולמרט טען שהוא פועל ברוחו של אריאל שרון, למרות ששרון עצמו נתן עדויות סותרות לגבי רצון להמשיך במהלכים דומים.
למרות שנבחרה מפלגת קדימה עם תוכנית זו כמצע מרכזי, היו מתנגדים רבים בתוך ישראל ומחוצה לה. ירדן קיבלה את העמדה בפאתיות, וטענה שנסיגה חד-צדדית עלולה להחיש קיצוניות אצל הפלסטינים, כפי שארע לטענתה אחרי ההתנתקות מעזה. גם החמאס הביעה התנגדות.
גורמים בינלאומיים, ביניהם מדינות, האו"ם ואף ארצות הברית, הסתייגו מצעד חד-צדדי ואמרו כי לא יכירו בגבולות שלא הוסכמו בין הצדדים. בתוך ישראל הועלו טיעונים ביטחוניים נוספים: חשש שמשטחים מפונים יהפכו לבסיס לירי רקטות, והחרפת סיכון לערים צפופות יותר, כמו גוש דן ואזור ירושלים, בהשוואה למצב אחרי ההתנתקות.
בשנת 2006 אהוד אולמרט הציע "תוכנית ההתכנסות". התוכנית רצתה לפנות חלק גדול מההתנחלויות. התנחלויות הן יישובים של ישראלים מחוץ למדינה.
התושבים היו אמורים להתרכז בשלושה אזורים גדולים: מעלה אדומים, אריאל ועציון. חלק מהיישובים מחוץ לגדר לא היו צפויים להיפנות.
היו תכנונים להעביר כ-60 יישובים לגושים אלה. לפי התוכנית ישראל תשאר עם קצת מאד שטח ביהודה ושומרון, כ-7% לפי קווי 1967.
הרעיון הגיע אחרי פינוי עזה ב-2005. עליית החמאס לשלטון ולכישלון תהליכים מדיניים היו חלק מהרקע.
היו הרבה מתנגדים בתוך ישראל ומחוצה לה. ירדן ואחרים חששו שהנסיגה תחליש את היציבות. גם החמאס התנגד.
מדינות רבות והאו"ם לא רצו לקבל גבולות שאינם מוסכמים בין שני הצדדים. בתוך ישראל חששו גם שמשטחים מפונים יהפכו למקומות שדרכם ירו רקטות לעבר ערים.
תגובות גולשים