תוכנית הקנטונים

תוכנית הקנטונים היא הצעה לחלק את הארץ ליחידות אזוריות אוטונומיות. קנטון הוא אזור שיכול לנהל עניינים פנימיים כמו חינוך ודת, בעוד שממשלה פדרלית מטפלת בחוץ וביטחון.

הרעיון הופיע כבר בתקופת המנדט הבריטי. המטרה הייתה לאפשר מימוש עצמי תרבותי ואזרחי לכל קבוצה, תוך שמירה על מסגרת פדרלית מרכזית.

בשנת 1927 הציע איתמר בן-אב"י מודל המבוסס על השווייץ. בתחילה דיבר על כ־15 קנטונים על בסיס לאומי או דתי. לכל קנטון היתה אוטונומיה בנושאי חינוך, דת, שפה והגירה, והשלטון המרכזי ישלוט בחוץ ובביטחון. מאוחר יותר שינה את רעיונו לחלוקה לשני חבלים. רבים ראו את הצעה זו כויתור על הרעיון של בית לאומי מלא, והתגובות היו קשות.

ויקטור יעקובסון (1929) הציע תהליך בן כ־15 שנים ליצירת מדינה פדרלית בסגנון שווייצרי. הוא דיבר על קנטונים לאומיים והציע ריכוזי התיישבות יהודיים באזורים כמו גליל, עמק יזרעאל ונגב. מאוחר יותר ויתר על הרעיון.

דיקשטיין פירט כיצד יפעל הקנטון, כולל אפשרות לקנטונים מעורבים. הצעותיו זכו להתעניינות מועטה ולא שינו את המצב המדיני.

בריטניה העלתה רעיונות דומים בתחילת שנות ה-30, אך הכחשות וחשדות הפכו את הדיון לרחוק מהציבור.

אחמד ח'אלדי (1933, 1934) הציע קנטונים ערביים ויהודיים ותיאר חלוקה מסוימת של שטחים. הוא כתב שמדובר בפתרון מעשי ולא אידיאלי. גם מוסא אל-עלמי תמך ברעיון, אך הציע קנטון יהודי מצומצם יותר.

ועדת פיל הציעה קנטוניזציה כאפשרות, אך דחתה אותה. לפי הוועדה, רעיון זה סובל מבעיות רבות ואינו מביא לפתרון יציב.

הוצעה אוטונומיה מחוזית תחת נציב עליון בריטי לחמש שנים. התוכנית נדחתה על ידי הערבים, והציונות הגיבה בעמימות.

שר החוץ ארנסט בווין הציע קנטונים כחלק מהמשך שליטה בריטית. הערבים דחו זאת, וההצעה הועברה לדיון באו"ם.

בשנות ה-80 והלאה הרעיון חזר: פרופ' שלום רוזנברג (1988) העלה אותו מחדש ודן גם בנושא הפליטים ושיתוף מדינות אזוריות. בתחילת המאה ה-21 אביגדור ליברמן קידם הצעה מבוססת קנטונים במסמכי מדיניות. ב-2014 קמו יוזמות אזרחיות כמו "תנועת הפדרציה" שהרחיבו את הרעיון לכל השטח שממערב לירדן.

הם הציעו חלוקה גאוגרפית לקנטונים עם סמכויות בתחום בריאות, חינוך ותחבורה, בעוד הממשלה המרכזית תשמור על ביטחון ומדיניות חוץ.

יוג'ין קנדל ורון צור הציעו מודל שונה: "אלומות" על בסיס אישי ולא רק גאוגרפי. כל תושב בוחר לאיזו אלומה שייכת, והאלומות מקבלות סמכויות משמעותיות.

יש מבקרים, למשל עינב שיף, הטוענים שקנטוניזציה עלולה להיות בלתי ישימה והדיבור עליה עלול להעמיק את העוינות בין הקבוצות.

בסך הכל, קנטוניזציה היא רעיון שחזר והוצע בצורות שונות לאורך השנים. הוא מנסה לאזן בין זכות למימוש עצמי מקומי לבין שימור מסגרת מדינית משותפת.

תוכנית הקנטונים היא רעיון לחלק את הארץ לאזורים קטנים עם חוקים משלהם. קנטון הוא אזור קטן שמנהיגים בו עניינים כמו חינוך ושפה. הממשלה המרכזית תטפל בביטחון ובחוץ.

הרעיון הופיע כבר בזמן השלטון הבריטי בארץ. המחשבה הייתה לתת מקום לכל קבוצה לחיות לפי מנהגיה.

בשנות ה-20 הציע בן-אב"י לחלק את הארץ לקנטונים, כדי להקל על קליטת עולים ולתת אוטונומיה לקבוצות שונות.

יעקובסון הציע ליצור קנטונים לאומיים ולהתיישב באזורים ריקים כדי ליצור רוב יהודי.

בשנים שלאחר מכן הוצעו רעיונות דומים על ידי בריטים, ערבים ומגורמים אחרים. ועדת פיל ב-1937 דחתה את הרעיון.

בשנות ה-40 הוצעו שוב תכניות, וחלק מהרעיונות חזרו גם אחרי 1988. בתחילת המאה ה-21 ואחר כך עלו הצעות חדשות, כולל רעיון של "אלומות" שבו כל אדם בוחר קבוצה עם חוקים משלה.

יש מי שאומר שקנטונים עלולים להגביר את המחלוקות ולא לפתור אותן.

הרעיון של קנטונים מופיע שוב ושוב במהלך ההיסטוריה. לפעמים הוא נדחה ולפעמים חזר לדיון.