תומאס מאן

פאול תומאס מאן נולד ב-6 ביוני 1875 בליבק שבגרמניה. אביו היה סוחר ושירת בסנאט העירוני. אימו, ילידת ברזיל, הובילה אותו לאהבה למוזיקה.

הוא לא התלהב מלימודים פורמליים. את רוב השכלתו רכש בעצמו, בהשפעת גתה, ניטשה ושופנהאואר. בתחילת דרכו נחשף לרעיונות של נטורליזם ואימפרסיוניזם, סגנונות ספרותיים שמתמקדים בתיאור מציאותי וברושם חושי.

מאן התחיל בכתיבת סיפורים קצרים ונובלות. ב-1901 פרסם את הרומן שפרסם את שמו, "בית בודנברוק". זהו רומן ריאליסטי (ריאליסטי = מתאר את החיים כפי שהם) על שקיעת משפחה בת ארבעה דורות. הספר מעלה רעיונות על קץ עולם בורגני ועל אובדן כוח החיים.

בשנים הבאות פורסמו רומנים ונובלות בולטים נוספים, כמו "מוות בוונציה" (1912) והמחזה היחיד שלו, "פיורנזה". בסיפורים מוקדמים נראה המשיכה של מאן לדמויות סבוכות ולאמנים מיוסרים.

ב-1905 נישא לקטיה פרינגסהיים. לזוג נולדו מספר ילדים, ובהם אריקה, קלאוס וגולו. חלק מהילדים חיו חיים קשים; חלקם מתו צעירים.

בשנת 1911 חלה ביסוד הרעיון לנובלה "מוות בוונציה" אחרי חופשה בוונציה. ב-1913 החל לכתוב את "הר הקסמים", שנגמר ב-1924.

בזמן המלחמה כתב מאן מסות פוליטיות. דעותיו היו מורכבות: מצד אחד תמך בערכים הומניסטיים ומסורתיים, מצד שני לא התנגד לגמרי למאמץ המלחמתי. בתקופה זו ביסס את מעמדו כסופר חשוב.

לאחר המלחמה חזר לכתיבה והוציא את "הר הקסמים" (1924). המסות והנובלות מן התקופה עוסקות בניתוח התרבות ובמשבר הערכים באירופה.

ב-1929 קיבל את פרס נובל לספרות. זוהי הכרה בינלאומית על יצירתו והעמקת הדמויות שבו.

ב-1930 נסעו מאן וקטיה למצרים ולארץ ישראל לצרכי מחקר והרצאות. הטיול השפיע על המשך עבודתו הספרותית.

מאן דיבר בברצינות נגד עליית הנאציזם כבר בראשית שנות ה-30. ב-1930 נשא נאום מוכשר נגד התנועה הניאו-לאומית. עם עליית הנאצים לשלטון בגירמניה ב-1933 בחר להישאר בחו"ל.

הנאצים החרימו את רכושו, העלימו ספריו וסיללו את דרכו חזרה. מאן איבד אזרחות גרמנית ונדד בין דרום צרפת לשווייץ. באותה תקופה עבד על הרב-ספר "יוסף ואחיו".

ב-1938 עבר עם משפחתו לארצות הברית. הוא התקבל שם בכבוד. למד לדבר באנגלית והורחב מעגל ידידיו באקדמיה ובאוניברסיטאות, כולל פרינסטון.

ב-1939 הייתה תקופת סיכון בטיסותיו חזור לאמריקה. מאן הבין שהנאצים רצו לפגוע בו, ולכן חזר לאמריקה ותיקן את מקומו שם.

הוא לימד בפרינסטון, הפך לדמות מנהיגה בקרב פליטים גרמניים, והמשיך לכתוב. באמצע המלחמה שידרו מכתבים שקרא לגרמניים להתנגד לעריצות. מאן היה מהראשונים שהזהירו מפני רדיפת היהודים בשנות המלחמה.

במהלך שנותיו בארצות הברית פרסם גם "דוקטור פאוסטוס" (1947), רומן מורכב על גורל העם הגרמני והאמנות.

לאחר המלחמה חזר לבקר בגרמניה. בשנות ה-50 עבר לשווייץ שישבה בו. ב-12 באוגוסט 1955 מת בציריך ונקבר בקילכברג.

מאן היה סופר ריאליסטי ועומקני. יצירתו בוחנת את הניגוד בין חיים ורוח, את דמות האמן, ואת סכנות הערצת היופי שהופכת להרסנית. הוא חקר גם את מנגנוני ההשפעה של המונים, כפי שבא לידי ביטוי ב"מאריו והקוסם".

בעבודתו שילב מאן ידע מוזיקלי ופילוסופי, והשפעות של ניטשה וגתה. כמה מיצירותיו עובדו לסרטים, אופרות ותיאטרון.

מאן נהג לכתוב יומנים. בחלק ששרדו נחפרה הדמות הפרטית שלו, ובהם ביטא משיכות ארוטיות כלפי גברים. היומנים עוררו דיסקוסיה אחרי שפורסמו.

מחקר מודרני בחן גם נטיות אנטישמיות מסוימות ביצירותיו המוקדמות. לצד זאת עמד מאן בנחרצות כנגד הנאציזם ועזר לפליטים יהודים וגרמנים.

מאן הונצח במוזיאונים, בתי ספר ושמות רחוב. יצירותיו נותרו חלק מרכזי מהספרות העולמית.

פאול תומאס מאן נולד ב-1875 בליבק שבגרמניה. הוא היה סופר חשוב.

כתב סיפורים ארוכים בשם רומנים. כמה ספרים מפורסמים שלו:
- "בית בודנברוק" (1901), סיפור על משפחה.
- "מוות בוונציה" (1912), סיפור על חיפוש אחרי היופי.
- "הר הקסמים" (1924), ספר על מחלה, זמן ומחשבות.

ב-1929 קיבל פרס נובל לספרות. זהו פרס גדול לסופרים.

כשהנאצים עלו לשלטון בגרמניה, מאן לא רצה לחזור לשם. הוא דיבר נגדם ועזב. הספרים שלו הוצתו ונטלו ממנו את תושבותיו.

נישא לקטיה. היו להם ילדים. הם עברו לשווייץ ואז לארצות הברית. מאן למד לדבר באנגלית ועבד כפרופסור.

במלחמה כתב מכתבים ושידורים לקרוא הגרמנים לחשוב אחרת. הוא הזהיר מהסכנות של המשטר הנאצי.

לאחר שנים בארץ אחרת חזר לשווייץ. ב-1955 מת וצוין בזיכרון הציבור.

מאן כתב ספרים שמדברים על אנשים, אמנות והנפש. הוא היה מוכשר, אך גם מעורר מחלוקת. חלק מעבודותיו עובדו לסרטים ולתיאטרון.