תורת הספרות היא אוסף תאוריות על הספרות כתחום אקדמי, על דרכי הפרשנות שלה ועל אופייה האונטולוגי (המאפיין מהו 'קיים' בטקסט).
העבודה התיאורטית על ספרות מתחילה לפחות מאריסטו ופואטיקה שלו. במהלך המאה ה-19 התחום התמסד כאיגוד ידע שכלל גם היסטוריה, פילוסופיה ותאולוגיה.
בתקופות מוקדמות רבות היה דגש נורמטיבי (הנחיות איך לכתוב) ולא תיאורי (מהי ספרות באמת). במחצית הראשונה של המאה ה-20 הופיעו אסכולות שביקשו לתאר את הספרות באופן מדעי.
תחילת המודרניות הוּסֻמְּכה לעבודה של הפורמליסטים הרוסים. הם חיפשו מה מייחד טקסט ספרותי. אחד המושגים שלהם היה ה'הזרה', הפיכת המוכר למוזר כדי שהקורא ישים לב לצורת השפה.
באנגליה נולדה הביקורת החדשה, שהתמקדה בתכונות פנימיות של הטקסט.
מסוף שנות ה-50 עלה הסטרוקטורליזם, שהושפע מפרדינן דה-סוסיר. דה-סוסיר הבדיל בין לאנג (מערכת הכללים של השפה) לבין פארול (השימוש בפועל בשפה). סטרוקטורליסטים חיפשו מבני-עומק שחוזרים בתרבות ובטקסטים.
רולאן בארת פנה נגד חיפוש המבנים הכלליים. בארת קרא להתמקד בטקסטים עצמם ובשוני ביניהם. תנועה זו הובילה לפוסט-סטרוקטורליזם, שאיתה קושרים גם דקונסטרוקציה של ז'אק דרידה ולימודים פוסט-קולוניאליים של אדוארד סעיד.
האסכולות חולקות שאלות בסיסיות: מהו טקסט ספרותי? איך לפרש יצירה? מה טבע השפה? האם לטקסט יש ערך פוליטי? לעתים תשובה אחת מובילה לאחרת.
הבדלים בין אסכולות יכולים להיות מהותיים. למשל פורמליזם חיפש את המיוחד בספרות, בעוד סטרוקטורליזם חיפש הקשרים רחבים יותר. הפוסט-סטרוקטורליזם דחה הכללות ופתח אפשרויות קריאה רבות לאותו טקסט.
רוחב ההשפעה של אסכולות אלו משתקף בכך שקשה לתחום את תורת הספרות במדויק.
תורת הספרות עוסקת בתחומים שונים לפי האסכולה והגישה המחקרית הנבחרת.
תורת הספרות עוסקת בשאלה מהי ספרות וכיצד לקרוא אותה.
הרעיון על ספרות קיים עוד מאריסטו. במאה ה-19 התחום התפתח ונלמד באוניברסיטאות.
לפני כן הראו חוקרים איך לכתוב טוב. במאה ה-20 חיפשו חוקרים מה בעצם מייחד טקסט ספרותי.
אסכולה היא קבוצה של רעיונות. פורמליסטים רוסים חיפשו תכונות שמבדילות ספרות מדיבור רגיל. הם דיברו על ה'הזרה', להפוך משהו מוכר למוזר כדי שנשים לב.
דה-סוסיר, בלשן חשוב, אמר שיש הבדל בין חוקי השפה לבין הדיבור בפועל.
רולאן בארת חשב שצריך לקרוא טקסטים ספציפיים ולא לתפוס חוקים כלליים. רעיוןו של בארת אומר לפעמים להתמקד בטקסט ולא רק במחבר.
ז'אק דרידה פיתח שיטה שנקראת דקונסטרוקציה. יש גם גישות שבודקות את הפן הפוליטי של הטקסטים.
חוקרים בוחנים טקסטים ושיטות קריאה שונות, לפי הרעיונות של כל אסכולה.
תגובות גולשים