תחבורה באיי פארו

עד סוף המאה ה-19 התנועה בין האיים התנהלה בעיקר באמצעות סירות. בתוך כל אי הלכו התושבים ברגל. אנשים עשירים נסעו על סוסים או בעגלות רתומות לסוסים.

בתחילת המאה ה-20 נוצרו קווי מעבורת (מעבורת - ספינה שנושאת גם מכוניות) בין האיים. בין שתי המלחמות החלה תנועה ציבורית של מוניות ואוטובוסים. התחילו גם להופיע מכוניות פרטיות בודדות.

אחרי המלחמה נכנסו לשירות מעבורות מודרניות, שהעבירו מכוניות והקלו על נסיעות ברכב בין איים שונים.

מאז שנות ה-60 החלו לבנות מנהרות (מנהרה - מעבר תת-קרקעי שמחבר בין מקומות). בשנות ה-70 נבנו מנהרות רבות. ב-1973 נפתחה מנהרה בין נוראסקאלה באייסטורוי לנסוויק בסטריימוי. ב-1976 נבנתה מנהרה נוספת וגשר, שהקשרו בין האיים והכינו אותם ל"היבשת" (Meginlandið). ב-1975 ו-1986 נבנו גשרים נוספים שקישרו איים חשובים ואת הבירה לאזורים אחרים. ב-2002 נבנתה מנהרה לסטריימוי שמגיעה לוואוגר, שם נמצא שדה התעופה. ב-2006 נפתחה מנהרה בין אייסטורוי לבורד'וי. כיום כ-85% מהתושבים מקושרים זה לזה באמצעות גשרים או מנהרות.

באיים אין מסילות ברזל. אורכם הכולל של הכבישים הוא 458 ק"מ, מתוכם 450 ק"מ סלולים.

יש צי סוחר קטן של שש ספינות, שיכולות לשאת יחד 22,853 טון מטען (נכון ל-1999). המבנה כולל שתי מכליות, מכלית נפט אחת, ספינת קירור, מעבורת וספינת נוסעים קצרה.

באיים שדה תעופה אחד - נמל התעופה ואוגר. יש לו מסלול אחד באורך 1,799 מטרים.

עד סוף המאה ה-19 אנשים עברו בין האיים בסירות. בסירות ישבו על המים.

בתחילת המאה ה-20 הופיעו מעבורות. מעבורת היא ספינה שמובילה מכוניות. גם היו אוטובוסים ומוניות.

אחרי המלחמה הגיעו מעבורות מודרניות. הן אפשרו לנסוע ברכב בין איים.

החלו לבנות מנהרות. מנהרה היא מעבר תת-קרקעי. ב-1973 נבנתה מנהרה בין נוראסקאלה לנסוויק. בחודשים ואחר כך נבנו גשרים נוספים. ב-2002 נבנתה מנהרה שמגיעה לוואוגר, שם נמצא שדה תעופה. אחר כך נפתחה עוד מנהרה ב-2006. כ-85% מהתושבים מקושרים בגשרים או מנהרות.

אין מסילות ברזל באיים. יש 458 ק"מ כבישים. 450 ק"מ מתוכם סלולים.

יש שש ספינות שמובילות סחורות. הן יכולות לשאת 22,853 טון (1999). בין הספינות יש מכליות ומעבורת.

יש שדה תעופה אחד - ואוגר. שדה תעופה הוא מקום לנחיתה ומראה של מטוסים. המסלול שם הוא 1,799 מטרים.