תחבורה יבשתית היא תנועה על הדרכים, בניגוד לתחבורה מסילתית שבו נוסעים על מסילות. בעבר נהגו בעיקר סוסים ובעלי חיים אחרים. עם התפתחות המסחר הופיע הצורך בדרכים מסודרות, שטוחות ורחבות כדי להעביר סחורות ואנשים.
הצורות הראשונות היו רכיבה על סוס ובעלי חיים אחרים, ולעתים גם נשיאה על ידי אדם. פיתחו טרבויס (עגלה פשוטה, מעין מרכבה ראשונית) כדי לשאת משאות. הגלגל הגיע מאוחר יותר; הוא שיפר מאד את היכולת להוביל משאות כבדות.
ברומא יצרו דרכים מיוחדות כדי לאפשר תנועה מהירה של חיילים וסחורות. הדרכים הרומיות (דרכים שבנו הרומאים) כללו מצע עמוק של אבנים גרוסות. כך המים זורמים מעל האבנים והדרך נשארת יבשה ולא מטונפת.
בתקופת המהפכה התעשייתית גדל הצורך בדרכים טובות בין ערים. ג'ון לאודון מק'אדם (מהנדס) פיתח שיטת ריצוף זולה של אבנים ושמן, עם שיפוע שגורם למים לזרום הצדה. תומאס טלפורד עבד גם הוא על בניית גשרים ורחובות.
כבישים מודרניים עשויים בעיקר מאספלט ובטון. אספלט (חומר דרכים גמיש שחור) מעורבב עם אבנים וחול, והוא טוב לעמידה בגריסה מתמדת. בטון (חומר קשה שיוצקים אותו במקום) חזק לשטחים שמשאבים עליהם סחורות כבדות. לעתים מצפים בטון בשכבה דקה של אספלט ליצירת משטח שחיקה.
כבישים מודרניים עבים ובעלי תת-רבדים (שכבות של אבנים, חצץ וחול מתחת לכביש) רבים. זה מונע חדירת מים לשכבות התחתונות ומגן על הכביש. השוליים (הצדדים של הכביש) משמשים לעצירה במקרה של תקלה או חירום. לרוב הם נמוכים מהמזרח ולכן המים זורמים מהם, ונסיעה בהם אסורה לפי חוקי התנועה.
תחבורה יבשתית היא נסיעה על דרכים. זה שונה מרכבת על פסי ברזל.
בזמן העתיק נסעו על סוסים (חיה) וחמורים (חיה). הגלגל (חישול עגול שמסובב) שיפר את הנסיעה. אנשים בנו עגלות כמו טרבויס (עגלה פשוטה) כדי לשאת דברים.
הרומאים (עם חזקים) בנו דרכים טובות שנקראו דרכים רומיות (דרכים שבנו הרומאים). הם שמו אבנים כדי שהמים יזרמו ולא יעשו בוץ.
היום כבישים עשויים מאספלט (חומר שחור וגמיש) או מבטון (חומר קשה). אספלט טוב לנסיעה הרגילה. בטון חזק לעבודה עם מטענים כבדים.
לכביש יש שכבות של אבנים וחצץ מתחתיו. השוליים (הצד של הכביש) נמוכים כדי שמים יזרמו החוצה. עצירה בשוליים נועדה לחירום בלבד.
תגובות גולשים