תחביר

תחביר (בלעז: Syntax) הוא מערכת הכללים בשפה שקובעת אילו רצפי מילים הם משפט תקין.

תחביר קשור לסמנטיקה, כלומר למשמעות של המשפט. משמעות הרבה פעמים תלויה במבנה התחבירי ולא רק בסדר המילים.

חלק מהמשפטים החמקמקים מראים שצריך לחשוב על כללים היררכיים, לא רק על סדר ליניארי. נועם חומסקי הצביע על זה וניסח את תורת הבלשנות הגנרטיבית. תיאוריה זו מנסה לתאר בצורה שיטתית את המבנה ההיררכי ואת המגבלות האוניברסליות של משפטים בשפות טבעיות.

גם משמעויות של מילים בודדות, סמנטיקה לקסיקלית, כלומר משמעות המילה, משפיעות על התחביר. לדוגמה: המשפט "גדי הפיל" אינו תקין בעברית, כי הפועל "הפיל" דורש מושא. מושא הוא מי או מה שהפעולה פונה אליו, ולכן צריך לדעת את מי או מה גדי הפיל.

הניתוח התחבירי חשוב גם מעשי. בבלשנות חישובית הוא עוזר בבדיקת דקדוק, בתרגום ממוחשב, באחזור מידע ובממשקי שפה טבעית. בפסיכו-בלשנות משתמשים בו לאבחון וטיפול בבעיות שפה, כמו דיסלקסיה ופגיעות מוחיות.

המילה מגיעה מיוונית: סינ- (יחד) + טקְסיס (סדר), כלומר "סידור יחד".

"דני אכל את התפוח" שונה משמעותית מ"התפוח אכל את דני". בסדר הראשון דני הוא הנושא והמבצע. במשפט סביל, כמו "התפוח נאכל", הנושא אינו בהכרח המבצע.

המשפט "יוסי נסע לאופיר מתל אביב" דו־משמעי. אפשר לפרש אותו כך:
1) יוסי נסע מתל אביב אל אופיר.
2) יוסי נסע אל אופיר, שאותו אופיר גר בתל אביב.
הדו־משמעות נובעת מהמאפיינים התחביריים של צירוף היחס "מתל אביב".

תחביר הוא הכללים שמסדרים מילים למשפטים נכונים. (בלעז: Syntax)

תחביר קשור למשמעות. משמעות = מה שהמשפט אומר.

חוקרים כמו נועם חומסקי אמרו שצריך לראות מבנים כמו עצים, לא רק סדר מילים.

לפעמים מילה לא מתאימה לבד. המשפט "גדי הפיל" לא תקין בעברית, כי הפועל "הפיל" צריך מושא. מושא = מי או מה שהפעולה פונה אליו.

תחביר עוזר גם למחשבים לתרגם טקסט ולבדוק דקדוק. הוא גם עוזר לרופאים ואנשי חינוך לטפל בבעיות שפה.

השם בא מיוונית: סינ = יחד, טקסיס = סדר. כלומר "לסדר יחד".

"דני אכל את התפוח" אומר שדני אכל. "התפוח אكل את דני" נשמע מוזר.

"יוסי נסע לאופיר מתל אביב" יכול להיות בשתי דרכים:
1) יוסי נסע מתל אביב לאופיר.
2) יוסי נסע לאופיר, ואופיר גר בתל אביב.