תחום שבת

תחום שבת הוא המרחק שבו מותר ליהודי להלך ברגל בשבת, ביום כיפור וביום טוב. איסור היציאה מחוץ לתחום זה נקרא איסור תחומין (איסור על יציאה מהתחום ביום השבת). בדרך כלל השטח הוא 2,000 אמות (כ‑1 ק"מ) לכל כיוון מהגבול העירוני שבו נמצא האדם בעת כניסת השבת. אפשר להאריך לכיוון אחד עד 4,000 אמות בעזרת עירוב תחומין (הנחת מזון והצהרה פורמלית שמחשיבה מקום כשבתת־שביתת האדם).

מקור ההלכה הוא בפסוק בספר שמות, שם נאסר לצאת ממחנה ישראל ביום השביעי. לגבי מעמד האיסור יש מחלוקת תלמודית: התלמוד הבבלי רואה בו גזירת חכמים בלבד, בעוד התלמוד הירושלמי מחשיב אותו כאיסור מן התורה. ראשונים דנו ופרשו שיטות שונות; בהלכה יש רגישות להחמיר בדעת מי שסובר שזה דין מהתורה.

אומרים שבגלל שימנעו מעיסוק בחיי חול בלילה של שבת, האנשים ינסו להישאר בעונג שבת ובלימוד תורה.

המדידה נעשית מהנקודה שבה האדם שובת (שומר שבת) בזמן כניסת השבת. זמן המדידה הוא שעת בין השמשות של יום שישי. ארבעת האמות של האדם (ארבע אמות = מרווח ידיו ורגליו כשפושט ידיו) נחשבות לרשותו.

אם שובת בשטח פתוח מודדים 2,000 אמה מחוץ לארבע אמותיו. אם שובת בבית מבודד מודדים מחוץ לחצר; אם בתוך יישוב, כל שטח היישוב נחשב כ"ארבע אמות" והמדידה נעשית מהקצוות. העיר לא נמדדת כמעגל אלא כמלבן ("מרבעים" את הגבול), וכך מודדים 2,000 אמה מהמלבן הזה.

קובעים קודם את גבול העיר על‑פי הבתים הקיצוניים, ואז מחשבים מלבן או ריבוע שמייצג את שטח היישוב. אחר כך מודדים ממנו 2,000 אמה בנקודות קיצוניות ונחבר קווים כדי לקבל את תחום השבת, מה שעשוי להגדיל את המרחק בפינות (אלכסון עד כ־2,800 אמות).

ההלכה מפרטת שיטה מדויקת למדידה בחבל פשתן של 50 אמות (כ‑25 מטרים). המדידה היא אווירית ככל האפשר, ונשמרת כנגד גבול העיר גם אם השטח קשה.

גם לבהמות ולחפצים יש תחום שבת, והוא בדרך כלל תחום בעליהם. אם בעל הדברים מסרם לאחר, תחומם נעשה כתחום המקבל. בבעלות משותפת תחומם נחשב רק במקום שבו כל הבעלים יכולים להגיע.

נחלקו הדעות אם חפצי הפקר קונים שביתה (זכייה בתחום) במקום שהונחו בבין השמשות; יש מי שסובר שקונים ושמי שסובר שלא.

מים נעים לא קונים שביתה, ולכן תחומם נקבע לפי השואב. מים שנשאבו מבור פרטי נחשבים כחפצי בעל הבור, כי הם היו סטטיים בעת כניסת השבת.

בעיקרון חפצי גוי אינם כפופים לתחום שבת, אך חכמים הטילו גזירה שנועדה למנוע בעיות עם חפצי ישראל.

עירוב תחומין הוא אמצעי להאריך או לשנות גבולות אישיים של תחום שבת באמצעות הנחת עירוב (מזון) והצהרה. עירוב מאריך את התחום לכיוון אחד ומקצר בכיוון ההפוך. יש כללים מדויקים היכן להניח את העירוב.

לכל אדם יש תחום של ארבע אמות סביבו, שמבחינה מעשית מאפשר הליכה וטלטול קטן. יש מחלוקת בשאלה אם המדידה היא כמרובע של 8x8 אמות או 4x4 אמות, אך הרעיון הוא שמדובר במרחב הקטן שסביב האדם.

אם השוהה נמצא בתוך שטח מוקף מחיצה, בית או עיר מוקפת חומה או עיר שהוקפה בעירוב, כל השטח הזה נחשב כארבע אמות עבורו, וממנו מודדים את 2,000 האמות.

מי שיצא מחוץ לתחום חייב להישאר בתוך תחום ארבע האמות שבו הוא נמצא. הדין חל בין אם יצא בשוגג, באונס או במזיד; יש הקלות מסוימות לאונס.

מי שיצא שלא במזיד יכול לחזור אם עושים מחיצה של אנשים המותרים ללכת עד מקומו (מה שנקרא הבלעת תחומין). מותר גם לצאת לחפש מקום הולם לנקיות האיש במקרים מסוימים, מחשש כבוד הבריות.

מי שיצא וחזר בשוגג תחומו חוזר להיות כפי שהיה בשעת כניסת השבת. מי שיצא או חזר במזיד נשאר עם תחום ארבע האמות בלבד.

למי שיצא במהלך הליכה ברשות (כמו שמילדה נקראת) נתנו תחום של 2,000 אמות סביב מקום הגעתו, ואם תחום זה חופף לתחומו המקורי מותר לחזור.

חפצים שהוצאו ורווחו חזרה לתחומם מקבלים את תחומם הראשוני.

יש מחלוקת אם תחום שבת חל גם בגובה (מעל 10 טפחים). בהלכה ננקט הכלל: בספק מדרבנן מקילים, ובספק דאורייתא מחמירים. לסוגיה יש השלכות בספינות, שם גובה הים יכול להשפיע על יישום הדין.

עיקרון ההבלעה אומר שאם יש חפיפה בין שני תחומי שבת, רואים בהם תחום אחד ושניהם כשרים לליכה.

הקראים במקור פירשו שלא לצאת מהבית בשבת, אך מאוחר יותר חלקם קיבלו את תחום הרבנים. יהדות אתיופיה נמנעה מלחצות נחלים וימות בשבת, ומנהגם זה משתקף בכינויהם.

תחום שבת הוא המרחק שאפשר ללכת ברגל בשבת ויום טוב. בדרך כלל זה 2,000 אמהים (כ‑1 ק"מ) מהגבול שבו היית כשנכנסה השבת.

הדבר נלמד מפסוק בספר שמות שאומר לא לצאת ביום השביעי.

לא כדאי לצאת מהתחום הזה בשבת. אפשר להאריך קצת את התחום בכיוון אחד בעזרת עירוב תחומין (להניח אוכל במקום ולהגיד ששם אתה שובת). טלטול (נשיאת חפצים) בשטח פתוח אסור בדרך כלל בשבת.

מודדים את התחום מהנקודה שבה אתה נמצא כשנכנסת השבת. לכל אדם יש גם "ארבע אמות" (מרחק שהאדם יכול לפרוש בידיו וברגליו). אם אתה בתוך אזור מוקף חומה או בתוך עיר שהכינו עירוב, כל השטח הפנימי נחשב כ"ארבע אמות".

= חפצים ובעלי חיים
לבעלי החיים ולחפצים יש תחום לפי בעליהם. אם נותנים אותם למישהו אחר לפני שבת, התחום שלהם נעשה כמו התחום של המקבל.

= הבלעת תחומין ופחות דאגה
אם תחומים חופפים זה נחשב תחום אחד ואתה יכול ללכת בו. אם יצאת בטעות מחוץ לתחום, יש מקרים שמאפשרים לחזור בעזרת אנשים שמקיפים אותך, לפי כללים מיוחדים.

= עוד עובדות קצרות
יש מחלוקת האם התחום חל גם באוויר גבוה מעל 10 טפחים. בקהילות אחרות, כמו אצל חלק מהקראים ואצל יהודי אתיופיה, היו מנהגים שונים לגבי חציית נחלים בשבת.