תחנת החלל מיר

23 בפברואר 1996

מיר (ברוסית: Мир, משמעותה "תבל" ו"שלום") הייתה תחנת חלל של ברית המועצות ואחר כך של רוסיה. היא הקיפה את כדור הארץ במסלול לווייני נמוך, מסלול קרוב יחסית לפני השטח, בין 1986 ל־2001. מיר הייתה התחנה המחקרית הראשונה שהייתה מאוכלסת ברצף לתקופות ארוכות. במהלך פעילותה ביקרו בה 104 חוקרים מ־12 מדינות.

התחנה הורכבה במרחב על ידי שיגור מודולים נפרדים מ־19 בפברואר 1986 ועד 1996. ממדיה הכלליים היו כ־19 מטר אורך, 31 מטר רוחב ו־27.5 מטר גובה. בתחילה תכננו לקשור אליה גם את מעבורת החלל הסובייטית בוראן, אך התוכנית בוטלה.


התכנון החל בסוף שנות ה־70. ב־1984 המשאבים הועברו לפרויקט מעבורת החלל בוראן, אך לאחר לחצים העבודה על מיר חודשו כדי להשיג שיגור לקראת 1986. מיר נבנתה בהמשך על יסוד תחנות הסאליוט ששימשו קודם.

התחנה קיבלה אספקה אנושית ממטוסי סויוז, ספינות חלל רוסיות לנשיאת צוותים, וממטוסי פרוגרס לסחורות. לאחר תום המלחמה הקרה נוצר שיתוף פעולה בין רוסיה לארצות הברית. מעבורות החלל האמריקניות ביצעו הוספות אספקה ועזרו לחבר חלקים, ובתקופה מסוימת התחנה והמעבורות יחד יצרו את החללית הגדולה ביותר בהיסטוריה, עם מסה משולבת של כ־250 טון.

הקוסמונאוט סרגיי קריקאליוב טס למיר ב־1988 ונחקר כמה פעמים מחוץ לתחנה. בטיסה שנמשכה 311 יום בשנים 1991, 1992 שהותו התארכה בגלל התפרקות ברית המועצות. כשחזר קריקאליוב היה חלש וסבל מאובדן סידן מהעצמות, ונדרש זמן שחזור רב.

בשנים המאוחרות יותר נצפתה פעילות מסחרית וניסיונות פרסום: ב־1997 צולמה בתחנה פרסומת לחלב, הפעם הראשונה שצולמה פרסומת בחלל.

מבפנים נראתה מיר כמבוך של צינורות, כבלים ומכשירים מדעיים, לצד חפצים אישיים כמו תמונות, ציורי ילדים, ספרים וגיטרה. בדרך כלל שהו על התחנה שלושה אנשי צוות, אך לעיתים עד שישה למשך חודש.

ביולי 1998 ממשלת רוסיה החליטה להפיל את התחנה בכדור הארץ באופן מבוקר. ב־27 בדצמבר 2000 אבד הקשר עם התחנה ל־24 שעות, והדבר העלה חשש לכניסה לא מבוקרת לאטמוספירה. בסופו של דבר תכננו מומחי רוסיה את ההתרסקות בקפידה, ביצעו סימולציות ובחרו אזור במרחב האוקיינוס השקט. מסעה של מיר הסתיים ב־23 במרץ 2001, כאשר התחנה נכנסה לאטמוספירה והשרידים נפלו באזור דרום האוקיינוס השקט, צפונית לפיג'י. רוסיה רכשו ביטוח על סכום של כ־200 מיליון דולר למקרה של נזקים על הקרקע.


התחנה הורכבה ממודולים רבים ששימשו למעבדה, מחיה ומחסנים. בטבלאות המקוריות פורטו שמות המודולים ותאריכי השיגור.


כל משלחת כללה צוותים של קוסמונאוטים ואסטרונאוטים, אנשי חלל מרוסיה וממדינות אחרות. בטבלאות פורטו משלחות, משכי שהייה וסירות הגעה ונחיתה.

מיר הייתה תחנת חלל. תחנת חלל, מקום בחלל שבו אנשים גרים ועובדים.

היא הקיפה את כדור הארץ במסלול לווייני נמוך. מסלול לווייני נמוך, מסלול קרוב יחסית לפני השטח. היא עבדה מ־1986 עד 2001.

מיר נבנתה מקובץ של חלקים. כל חלק שוגר לחלל בנפרד, מאז 1986 ועד 1996. בתחנה היו ניסויים מדעיים וחפצים אישיים, כמו תמונות, ציורי ילדים וספרים.

בכל פעם שהו בדרך כלל שלושה אנשים בתחנה. לפעמים שהו שם עד שישה אנשים לחודש. סה"כ ביקרו בתחנה 104 חוקרים מ־12 מדינות. חוקרים, אנשים שעושים ניסויים ולומדים מדע.

בתוך התחנה היו צינורות, כבלים וכלים מדעיים. היא הייתה כמו מבוך קטן בחלל.

בשנת 1997 הצולמה שם פרסומת לחלב. זו הייתה הפעם הראשונה שצולמה פרסומת בחלל.

בשנים האחרונות של חייה החליטה רוסיה להוריד את מיר מהשמיים באופן מבוקר. זה נעשה כדי שלא תיפול באזורים מאוכלסים. ב־23 במרץ 2001 התחנה חזרה לכדור הארץ, ורוב חלקיה נשרפו מעל האוקיינוס.


בתחנה היו מודולים עם מעבדות, מקומות לישון ומחסנים. בטבלאות רשומים פרטי חלקים ושיגורים.


בתחנה עבדו קוסמונאוטים ואסטרונאוטים. קוסמונאוטים, אנשי חלל מרוסיה. אסטרונאוטים, אנשי חלל ממדינות אחרות.