תחרות הפלה ברומח

תחרות הפלה ברומח, ג'אוסט (Joust), היא ספורט לחימה היסטורי שבו אבירים רכובים ניסו להפיל זה את זה מהרומח. התחרויות היו פופולריות מהמאה ה-14 עד המאה ה-16. בדרך כלל התחרו אבירים אחד מול אחד. אביר שהפיל את יריבו מהסוס זכה בסיבוב. אם שניהם נפלו, הסיבוב הוכרז כשוויון וההכרעה נעשתה בדו-קרב חרבות. המנצח הכולל נקבע לרוב אחרי שלושה סיבובים.

בצורתו הראשונית שימש הטורנאי (tournai) כאימון לסימולציה של קרב אמיתי. בהמשך הפכו הטורנירים גם למקור כבוד וכסף. מנצח לעיתים קיבל את שריון יריבו, שנחשב לעיתים יקר מאוד. מספיק להסתמך על כך שכמה אבירים התעשרו בתחרויות, ואחרים הפסידו את רכושם.

כתבי יד מראים שהאימון התחיל על סוס עץ עם גלגלים. החניך פגע בלוח מרופד בחבל, כדי שהרומח לא יחליק. בחלק מהלוחות היה חריץ לרווחת המאמן. בתרגולים מתקדמים השתמשו במטרה מסתובבת.

שני סגנונות עיקריים הופיעו: ''au Plaisance'' (בעונג) ו-''au Outrance'' (בהפרזה). ''au Plaisance'' היה טורניר למען ההנאה, עם רומחים קהי-קצוות. ''au Outrance'' דמה לקרב בשדה הקרב, השתמש ברומחים חדים ולעתים נמשך עד מות אחד הלוחמים. גם בתחרויות המעודנות היו פציעות קשות. דוגמה לסכנה הייתה הרמת מגן הפנים בקסדה, שחשפה את פני האביר לפגיעה.

באנגליה הייתה וריאציה שבה חילקו נקודות על שבירת רומחים. הרוכבים דהרו משני צדי גדר עץ נמוכה. הנקודות ניתנו על שבירת הרומח בפגיעה מדויקת.

במהלך הזמן התפתחו אמצעי המיגון. בתחילה השתמשו בשרשראות ובקסדה יצוקה. מהמאה ה-15 נפוץ שריון לוחות (plate armor). לטורנירים פותח שריון כבד ועבה יותר מהשריון לקרבות אמיתיים. שריון טורניר כזה יכול היה להיות ככפול ואף פי שלוש במשקל. חלק מהשריונות הורכבו מחלקים נשלפים, וכוללים לעתים תושבת לרומח.

מטרת הרומח הייתה להפיל את היריב מהרכיבה. ברומאיסטוריה היו רומחים מעץ אלון מלא, שלא נשברו בקלות. ברומחים קהים לא חדרו לשריון, אך נדרש ריפוד רב. כיום, בתחרויות הדגמה, משתמשים ברומחים מעץ קל שנועדו להישבר בקלות.

הפרש ישב על אוכף ושלט בסוס בעזרת משוורת (ארכוף - מקום להניח את הרגל) ודורבנות (קוצים על הנעל לעידוד הסוס). זה איפשר לאביר לשים את שתי ידיו ברומח.

כיום הג'אוסט מופיע בעיקר בהצגות וירידי רנסאנס. הרוכבים מנסים פעלולים כמו פגיעה בחפצים, השחלת רומח דרך טבעת, או שבירת מטרות עץ. בגרסה הרשמית של מדינת מרילנד בארצות הברית יש תחרות השחלת טבעות בשלבים, כשהטבעת מצטמצמת בכל שלב. בעיירה האיטלקית ארצו (Arezzo) מתקיימת תחרות מסורתית שנתית. שם לובשים המתחרים מדים צבעוניים ופוגעים במטרה שמחוברת לפסל עץ. יש גם תחרויות עם מטרות מיוחדות, כמו "חתול שלושה-זנבות" עם כדורי עץ שהתחרים צריכים להימנע מפגיעתם.

ג'אוסט היא תחרות שבה אבירים רכובים מנסים להפיל זה את זה מהרומח. הרומחים הם מוטי עץ ארוכים. האבירים לבושים בשריון.

בתחרויות הקלאסיות התחרו אחד מול אחד. אם אחד נפל, השני ניצח. לפעמים שניהם נפלו והדו-קרב הוכרז שוויון.

האימונים נעשו תחילה על סוס עץ. הלוחם ירה על לוח מרופד כדי שלא יחליק הרומח. בהמשך תרגלו גם על סוסים אמיתיים.

היו שתי דרכים להתחרות: אחת הייתה בשביל הכיף, עם רומחים קהים (לא חדים). השנייה היתה דומה לקרב אמיתי, עם רומחים חדים. גם בתחרויות הכיפיות היו לפעמים פציעות.

שריון השתנה עם השנים. בתחילה לבשו שרשראות וקסדות. אחר כך פיתחו שריון לוחות כבד יותר. לשריון הטורניר היו חלקים עבים במיוחד כדי להגן מהרומח.

רומחים מקוריים היו מעץ אלון חזק. היום ברוב ההדגמות משתמשים בעץ קל שנשבר בקלות.

האביר רוכב על אוכף. הוא שולט בסוס עם ארכוף (מקום לרגל) ודורבנות (אביזור לעידוד הסוס). כך אפשר לשים שתי ידיים על הרומח.

כיום ג'אוסט נראה בירידי רנסאנס ובפסטיבלים. יש משחקים כמו השחלת טבעת ופגיעה במטרות עץ. במדינת מרילנד בארה"ב יש תחרות רישמית של השחלת טבעות. באיטליה, בעיר ארצו (Arezzo), יש תחרות מסורתית שנערכת מדי שנה.