"תיאור מפעלותיו של אוגוסטוס האלוהי" (בלטינית: Res Gestae Divi Augusti) הוא טקסט שבו אוקטביאנוס, מאוחר יותר הקיסר אוגוסטוס, מתאר את הישגיו בגוף ראשון. זהו לא אוטוביוגרפיה אישית רגילה, אלא דיווח תעמולתי שמציג את מעמדו ואת פעולותיו כפרינקפס (Princeps), ראש המדינה בהרומא.
הכתובת מחולקת לפרקים נושאים: פרקים על קריירה פוליטית, על תרומה לציבור, על הישגים צבאיים, ולבסוף סיכום ונספח. הנספח נכתב בגוף שלישי ומפרט הוצאות כספיות שלו לטובת רומא ולקהילות שנפגעו מאסונות.
הכתובת נחשבת מקור מרכזי לצד כתבי היסטוריונים כקאסיוס דיו וסווטוניוס. היא חשובה משום שהיא מציעה הצצה לחשיבתו הפוליטית של אוגוסטוס במילותיו. למרות הטון התעמולתי, אפשר להשוות אותה למטבעות, לאדריכלות ולכתבים אחרים כדי להבין מה באמת היה חשוב בזמנו.
הטקסט מדגיש נושאים אימפריאליים: הרחבת השלטון, שיקום הסדר הפנימי ברומא לאחר מלחמות אזרחים, ושחזור פולחן ובנייני ציבור. הוא גם בונה שפה רשמית שאומצה על ידי מעגלים חברתיים רחבים.
במאה שלאחר מכן טקיטוס ביקר את הכתובת וטען שהיא מציגה רק מעטה נוצץ. לטענתו, מתחת לתיאורים הרשמיים עמדו חילופי בריתות, טקטיקות של הונאה ושימוש באלימות בפוליטיקה. טקיטוס גם הדגיש תקלות צבאיות ככישלון מערכה בטויטובורג.
עם זאת, גם תומכיו וגם מתנגדיו מסכימים שאוגוסטוס היה הדמות המרכזית ששנתה את מצבה של רומא ויצרה משטר חדש.
המטרה עשויה להיות תיעוד של המערכת השלטונית החדשה, הפרינקיפט (Principate), ולא רק קידום עצמי. הכתובת מציגה עקרונות לטיפול במשטר: כבוד למסורת הרפובליקנית, שמירה על מוסדות קיימים, והדגשת מעלות כמו גבורה, חסד וצדק. היא גם משמשת כנהלים מקובלים לפרינקפסים הבאים.
אוגוסטוס רצה שהטקסט יחרט על עמודי ארד ויוצב לפני המאוזוליאום שלו כדי להעניק לו חותם רשמי וקדושה דומה למסמכים אחרים.
מסמכים וכתובות נוספות של בני משפחתו הוצבו שם גם כן כדי ליצור תדמית שושלתית ולהדגיש הישגים משפחתיים.
הכתובת לא שרדה ברומא. היא הגיעה אלינו דרך שלושה עותקים בפרובינקיה גלטיה (אסיה הקטנה): אנקירה (Ancyra), אנטיוכיה שבפיסידיה, ואפולוניה. העותקים האלה כתובים בלטינית ויוונית, והעותק מאנקירה משמש את המחקר כספק מהימן.
אנקירה (אנקרה של היום) הייתה בירת גלטיה. שם הכתובת נמצאה בגרסה לטינית ויוונית, על לוחות חצובים ועיטורים בצבע. המקדש שהכיל את הכתובת שימש גם כמרכז פולחני ועבר שינויים דתיים ששמרו עליה.
אנטיוכיה הוגדרה כקולוניה רומית לשחרור חיילים משוחררים. שם הכתובת הופקה בלטינית על לוחות גיר. שברים רבים התגלו במאה ה-20, ונראה שהכתובת שימשה בעיקר עבור אוכלוסיית החיילים והרומאים המקומיים.
באפולוניה נותרו מעט שרידים בלבד. הכתובת הודבקה על מעמד לצד פסלים של המשפחה הקיסרית. הממצא קטן, אך תואם את הדפוס של הצגת הישגים מקומיים.
הופעת שלוש הכתובות בגלטיה העלתה שאלות אם הפצה נעשתה ברומא או ביוזמה מקומית. נראה שסביר שהנציב או מועצת הפרובינקיה קידמו את הצבת העתקי הכתובת. הנספח, הכתוב בגוף שלישי, עשוי להיות נוסח מקומי שנועד לקוראים בפרובינקיות ומזכיר סיוע שעשתה ההנהגה לערים שנפגעו.
הכתובת נכתבה בסגנון חרותי תמציתי ופשוט. היא משתמשת בגוף ראשון ובמילים כמו "meus" (שלי) כדי להבליט את השליטה האישית של אוגוסטוס בצבא ובמדינה. כך הוא מצייר תמונה שבה אף מוסד ציבורי מופיע באופן משני לעומת תפקידו.
הגרסה היוונית איננה תרגום מילולי. היא הוכנה ככל הנראה במזרח ההלניסטי, והתאימה את הטקסט לקהלים מקומיים. לעתים היא מפשטת או משנה פרטים טופוגרפיים ומוסדיים, ומותחת את המסר האימפריאלי כדי שלא לפגוע ברגשות המקומיים. לעיתים התרגום גם מכיל שגיאות מספריות שמרמזות על הכנה מקומית.
הכתובת שואבת גם ממסורת קינות על מתים (eloga) וכיתובי מצבות שנכתבו בפועל בגוף ראשון. עם זאת, היקפה ומטרתה הפוליטית מציבים אותה כתופעה חדשה. היא מערבבת עובדות, מספרים ופרשנות, וכך מנסה לתת נראות עובדתית להישגיו של אוגוסטוס.
זהו טקסט שבו אוגוסטוס, קיסר רומי, כותב בגוף ראשון על מעשיו.
הוא לא כותב חיים אישיים בלבד. זהו טקסט שמציג אותו כראש המדינה.
הכתובת חשובה כי היא מראה איך אוגוסטוס רצה שהאנשים יזכרו אותו.
היא גם משווה לפריטים אחרים כמו מטבעות ובניינים מתקופתו.
מאוחר יותר כתב ההיסטוריון טקיטוס שהטקסט מצייר תמונה חלקית בלבד.
הוא אמר שאוגוסטוס השתמש במזימות ובכוח כדי לנצח את יריביו.
אוגוסטוס רצה להסביר את המערכת החדשה ששלטה ברומא.
הוא הדגיש ערכים כמו גבורה, צדק ומסורת.
הכתובת לא נשמרה ברומא. נמצאו שלושה עותקים בגלטיה, אסיה הקטנה.
הם נמצאו באנקרה, באנטיוכיה שבפיסידיה, ובאפולוניה.
אנקירה היא העיר אנקרה היום. שם נמצא העתק בלטינית ויוונית.
המקום שימש גם מקדש ומאוחר יותר שונה לכנסייה ומסגד.
אנטיוכיה הייתה עיר של חיילים משוחררים. שם הכתובת כתובה בלטינית.
באפולוניה נשארו רק שברים מהכתובת.
יתכן שהנציב או מנהיגים מקומיים רצו להציב אותה בתחומם.
הגרסה היוונית שונתה כדי להתאים לקוראים המקומיים.
הלטינית קצרה ופשוטה. היא מדגישה "שלי" כשאוגוסטוס מדבר על צבאו.
היו גם גרסאות יווניות שבפעמים שינו פרטים כדי להקל על הקוראים.
תגובות גולשים