תיכון (הנדסה)

תִּכּוּן (או תֶּכֶן) הוא תהליך הנדסי לפיתוח מוצר.
הצלחת התיכון נמדדת בשביעות רצון הלקוח או ביכולת למכור את המוצר ברווח.

התהליך מתחיל בזיהוי צורך שלא נפתר היטב באמצעים הקיימים. צריך להבין את הבעיה, לאסוף נתונים ולהגדיר מגבלות ואילוצים. אילוץ הוא מגבלה שאינה מאפשרת פתרון אחר (לדוגמה, מידות שנדרשות להתאים לצינור בקוטר מסוים). עלינו להבדיל בין דרישות הכרחיות, שאין להתפשר עליהן, לבין דרישות רצויות שאפשר לוותר עליהן אם צריך.

השלב הזה מייצר מפרט: תיאור מפורט של הדרישות, התוצאות הרצויות והמגבלות. מפרט זה מוצג בפני בעלי העניין בסקר דרישות מערכת (System Requirement Review, SRR).

אוספים מידע ממקורות שונים: ספרים, מומחים, רשת האינטרנט ועוד. מייצרים כמה רעיונות אפשריים, למשל באמצעות סיעור מוחות (שיתוף רעיונות חופשי). אפשר גם לתאר את כל האפשרויות בטבלה מורפולוגית, שמחברת אפשרויות שונות ליצירת פתרונות. כל הפתרונות מדורגים לפי עמידה בדרישות ובאילוצים. בסוף נבחר הרעיון המתאים ביותר. תוצאות השלב מוצגות בסקר תיכון מערכת (System Design Review, SDR).

בודקים האם הפתרון נוח לשימוש, יעיל ועונה על הדרישות במפרט. בוחנים אם הוא עומד בתקציב הייצור והתפעול, מהי השפעתו על הסביבה, אורך חייו ותדירות החלפת החלקים.

בשלב זה מתבצע תכנון מפורט של המוצר. המסמכים והאבות־טיפוס מוגשים בסקר תיכון ראשוני (Preliminary Design Review, PDR) ובהמשך בסקר תיכון קריטי (Critical Design Review, CDR).

מבצעים הערכה כוללת של הפרויקט ואב־הטיפוס מול הדרישות והאילוצים. אם המוצר עומד בכולם, הוא עובר לייצור סדרתי ולשיווק. שלב הייצור וההשקה נמצא מחוץ לתחום התכנון עצמו.

תִּכּוּן (או תֶּכֶן) הוא הדרך לתכנן מוצר חדש.
הצלחה נמדדת אם הלקוחות מרוצים ואם אפשר למכור ברווח.

הכל מתחיל כשמגלים צורך שלא נפתר. צריך להבין את הבעיה ולאסוף מידע. אילוץ הוא משהו שלא ניתן לשנות, כמו גודל שצריך להתאים.
יש דרישות הכרחיות שאסור לוותר עליהן. ויש דרישות רצויות שאפשר לוותר עליהן.

כותבים מפרט. מפרט הוא רשימה של כל מה שהמוצר צריך לעשות. מפרט זה מוצג בפגישה חשובה שנקראת SRR.

מוצאים רעיונות ממקורות שונים. סיעור מוחות הוא לשתף הרבה רעיונות בלי לשפוט. טבלה מורפולוגית עוזרת לשלב אפשרויות שונות. מעריכים כל רעיון לפי הדרישות ובוחרים את הטוב ביותר. זה מוצג בפגישה שנקראת SDR.

בודקים אם המוצר נוח, עובד טוב ומתאים לתקציב. רואים גם כמה זמן יחזיק ומה ההשפעה על הסביבה.

מתכננים בפרטים ומכינים אב־טיפוס. יש פגישות בדיקה שנקראות PDR ו-CDR.

בודקים את האב־טיפוס מול הדרישות. אם הוא טוב, מתחילים לייצר ולשווק את המוצר.