תכנון ובנייה בישראל

תכנון ובנייה בישראל כוללים את המוסדות שמסדירים הקצאת קרקע ושימושיה, ובפרט בנייה. החוק המרכזי הוא חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965.

בעידן העות'מאני נבנו ערים מוקפות חומות, שווקים ורחובות מקורים. חוקי תכנון ומקרקעין התבססו בעיקר על חוקי השריעה (המשפט האסלאמי). לאחר רפורמות הטנזימאט הוכנסו תיקונים שנושאו הושפע מקודיפיקציות מערביות.

הבריטים הביאו גישה מודרנית לתכנון העירוני. ב-1918 הוצא צו שאסר בנייה ללא היתר בירושלים. תל אביב תוכננה לתקופה ארוכת טווח בידי האדריכל פטריק גדס. חקיקת המנדט כללה את "פקודת בניין ערים" (1921) שהתגבשה בגרסה משנת 1936.

מדיניות הבריטים טיפחה עקרונות פיתוח ושימור, ואם כי היו לחצים פוליטיים, היישום בתחום התכנון היה מקצועי וממלכתי. בתחילת המנדט התכנון היה מרוכז; עם הזמן הועברו סמכויות יותר לרשויות מקומיות.

עם קום המדינה אומצה פקודת 1936. ב-1965 חוקק חוק התכנון והבנייה, שהקים ועדות תכנון ובנייה ופעל עם שורה של תיקונים מאז (מעל 120 עד 2025).

בעקבות עליות המוניות תוכננו יישובים ושכונות חדשות. תוכנית המתאר הארצית הראשונה אושרה ב-1951 בשם "תכנון פיסי בישראל" והדגישה פיזור אוכלוסייה והקמת רשת יישובים. תמ"א 3 (1976) קידמה רשת דרכים ארצית. תמ"א 31א (1993) ו-תמ"א 35 (2005) דנו בביזור ופיתוח תוך שימור שטחים פתוחים ותכנון בר-קיימא.

בשנים שונות הוקמו ארגונים מקצועיים: התאחדות הקבלנים (1949), מרכז הבנייה והמכון לטכניון ולתקנים (1969). במשברים של יוקר דיור וקליטת עולים בתחילת שנות ה-90 נעשה שימוש בפתרונות זמניים, למשל אתרי קראוונים לפי תמ"א 33.

אסונות בטיחות הובילו להקמת ועדות חקירה ושינוי תקנים טכניים ולהעלאת פיקוח על הבנייה. בשנת 2011 חקיקה קיצרה הליכים בבנייה (חוק הווד"לים) ופעלו ועדות בין-משרדיות לשיפור תחרותיות בענף הבנייה והחומרי גלם.

ב-2018 פורסמה רפורמה שאפשרה הקמת מבנים חקלאיים בצפון ללא תוכנית ל-37 סוגים של מבנים, במערכת של מגבלות ובקרות.

אדם המבקש להקים מבנה צריך לקבל היתר בנייה (רישיון לבנייה). היתר ניתן בדרך כלל על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. הוועדה בוחנת אילו תוכניות חלות על הקרקע, ובמיוחד שתי שאלות: איזה מבנה מותר (גודל, גובה, עיצוב) ואילו שימושים מותרים (מגורים, מסחר, תעשייה, חקלאות).

שני עקרונות יסוד הם שקיפות ושיתוף ציבור. פרסום הפקדת תוכנית מאפשר לציבור לדעת עליה ולהגיש התנגדויות אם מי שמרגיש נפגע רוצה להתנגד.

הסוגים העיקריים הם: תוכנית מתאר ארצית (חלה על כל המדינה), תוכנית מתאר מחוזית (חלה על מחוז) ותוכנית מתאר מקומית (חלה על מרחב תכנון מקומי). קיימת היררכיה: תוכנית בדרג גבוה גוברת על תוכנית בדרג נמוך. ככל שתוכנית גבוהה יותר, רמת הפירוט שלה נמוכה יותר.

תוכנית מתאר ארצית (תמ"א) חלה על כל שטח המדינה. דוגמה ידועה היא תמ"א 38 לעידוד חיזוק מבנים מרעידות אדמה, שבה נותנים תמריץ להגדיל בינוי. תמ"א מוגשת על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה ומאושרת על ידי הממשלה.

בישראל יש שישה מחוזות: צפון, חיפה, מרכז, תל אביב, דרום וירושלים. תוכנית מחוזית מתארת, ברמת הפשטה, את החלוקה לשימושים גדולים כמו פארק מטרופוליני, אזור תעשייה או מגורים. תוכנית מחוזית מאושרת על ידי המועצה הארצית.

תוכנית מקומית קובעת, ברמה מפורטת יותר, אילו מבנים יוקמו באזור נתון. היא מתייחסת ל"השלם" של המרחב המקומי וניתנת לאישור על ידי הוועדה המחוזית, ולעיתים על ידי הוועדה המקומית לפי הוראות החוק.

תוכנית כוללנית היא סוג של תוכנית מקומית המתכננת לטווח של כ-20, 30 שנים. היא מאפשרת לוועדה המקומית סמכויות רחבות יותר לאישור תוכניות מקומיות.

מוסדות התכנון כוללים את המועצה הארצית לתכנון ובנייה, הוועדות המחוזיות והמקומיות, וכן גופים מקצועיים ואיגודים של קבלנים ומהנדסים המעורבים בתכנון ובקרה.

תכנון ובנייה בישראל מסדירים מי יכול לבנות היכן. החוק המרכזי הוא חוק התכנון והבנייה משנת 1965.

בעבר, בשלטון העות'מאני, הערים היו מוקפות חומות והחוקים נשענו על השריעה (המשפט האסלאמי). אחרי זה הגיעו הבריטים והביאו רעיונות לתכנון מודרני.

הבריטים ציפו שאדם לא יבנה בלי אישור. בירושלים נאסר לבנות בלי היתר. בעיר תל אביב נעשתה תוכנית ארוכת טווח על ידי האדריכל פטריק גדס.

המדינה שמרה על כללים אלה. ב-1951 אושרה תוכנית מתאר ארצית ראשונה. היו גם תוכניות לדרכים ולשמירה על שטחים פתוחים. כשעלו אנשים רבים בתחילת שנות ה-90, נבנו פתרונות זמניים כמו קראוונים.

כדי לבנות צריך לקבל היתר בנייה (רישיון לבנות). הוועדה המקומית בודקת את הבקשה. היא שואלת: מה אפשר לבנות כאן? ומה ייעוד הבניין, בית או חנות?

חשוב גם שהציבור ידע על התכניות. תכניות מפורסמות והאזרחים יכולים להגיש תלונות אם הם נפגעים.

יש שלושה סוגים עיקריים:
- תוכנית מתאר ארצית: חלה על כל המדינה.
- תוכנית מתאר מחוזית: חלה על כל המחוז.
- תוכנית מתאר מקומית: חלה על עיר או אזור קטן.

תמ"א היא תכנית לכל המדינה. יש תמ"א שמקלה חיזוק בניינים מפני רעידות אדמה.

בישראל יש שישה מחוזות. כל מחוז יכול לקבל תוכנית שמראה איפה יהיו אזורי מגורים, תעשייה או פארקים.

תוכנית מקומית מפרטת אילו מבנים יורשו בכל רחוב או שכונה.

זוהי תוכנית לעתיד הרחוק, כ-20, 30 שנים. היא מסייעת לתכנן איך העיר תיראה.

יש גופים שמאשרים תוכניות: מועצה ארצית, ועדות מחוזיות ווועדות מקומיות. הם עובדים יחד כדי שאנשים יוכלו לבנות בצורה מסודרת.