תל חצור

תל חצור הוא תל וגן לאומי בצפון ישראל, על תל אל-קדח ממערב לקיבוץ איילת השחר, בגבולו הדרומי של עמק החולה. שטחו כ-840 דונם, בין הנתיבים הישן והחדש של כביש 90. זהו התל הגדול מבין כ-200 התילים המקראיים בארץ. בשנת 2005 הוכרז כאתר מורשת עולמית יחד עם תל מגידו ותל באר שבע.

חצור ישבה על דרכי המסחר בין מצרים בצפון אפריקה ובין סוריה ומסופוטמיה בצפון-מזרח. בתחילת האלף השני לפנה"ס מוערכת אוכלוסייתה בכ-15,000, 20,000 תושבים. העיר נזכרת בכתבים עתיקים, כולל ארכיון מארי ובמכתבי אל-עמארנה במצרים מהמאה ה-14 לפנה"ס. במכתבי אל-עמארנה מוזכר שליט חצור, עבדי תישרי, בכותרת "מלך", עובדה שמדגישה את חשיבות העיר אז.

בחפירות נמצאו מקדשים, מקדש גדול עם מזבח, ביצורים, אורתוסטטים (לוחות בזלת מסותתים) ופסלים בבזלת. התגלו גם לוחות בכתב יתדות. החומר הארכיאולוגי מראה קשרי תרבות עם ממלכות בסוריה.

הממצאים מעידים שחצור נהרסה בשרפה בשלהי תקופת הברונזה המאוחרת וננטשה. נמצאו כדים עם תבואה שרופה בת כ-3,400 שנה. יש מחלוקת מחקרית על הקשר בין ההרס לסיפור הכיבוש המקראי בידי יהושע. חלק מהחופרים מצביעים על מצבים של הידרדרות ארוכה או מרידות פנימיות, בעוד שאחרים רואים התאמות למקרא, כולל מציאת ראשי פסלים בחופשת הבלייה.

התנ"ך מזכיר חצור כחלק מבניית ערי הביצורים של שלמה המלך במאה ה-10 לפנה"ס. בחפירות נראית בנייה מחודשת בעיר העליונה, אך מומחים חלוקים אם העבודה היא מתקופת שלמה או מאוחרת יותר, למשל מתקופת בית עמון או בית אחאב. באמצע המאה ה-9 לפנה"ס הפכה חצור לאחת מערי הבירה של ממלכת ישראל ונבנתה בה מצודה חדשה. בתקופת ירבעם השני בתחילת המאה ה-8 לפנה"ס העיר המשיכה לשגשג.

בשנת 732 לפנה"ס כבשו את חצור תגלת פלאסר השלישי וממלכת ישראל נכבשה. מאז העיר ירדה מחשיבותה, והאזכור האחרון שלה במקורות העתיקים מופיע בספר מכבים א' בבואת קרב בשנת 147 לפנה"ס.

שטח העיר מתחלק לעיר עליונה (אקרופוליס) בגודל כ-120 דונם ועיר תחתונה של כ-700 דונם. זיהוי התל עם תל אל-קדח נעשה ב-1875. חפירות קצרות נערכו ב-1928 בידי ג'ון גרסטנג. חפירות עמוקות יותר נעשו בידי משלחת האוניברסיטה העברית בראשות יגאל ידין בשנות ה-50, ושוב ב-1968. משנות ה-90 ניהל את החפירות אמנון בן תור; שרון צוקרמן הצטרפה ב-2006 ונפטרה ב-2014. כיום החפירות מנוהלות על ידי איגור קריימרמן.

באתר נמצאו עד אמצע 2012 שמונה־עשר תעודות בכתב יתדות. בכל ארץ ישראל נמצאו עד אז 95 תעודות כאלה. רובן שייכות לתקופת הברונזה התיכונה (בערך 2000, 1550 לפנה"ס) וחלק לתקופת הברונזה המאוחרת (בערך 1550, 1200 לפנה"ס). הכתובות כוללות מכתבים, מסמכים מנהליים, כתובות הקדשה, טקסט חינוכי על לימוד חשבון וטקסטים נבואיים. נמצא גם שבר של אוסף חוקים הדומה לחוקי חמורבי. הימצאות התעודות מרמזת שחצור שימשה מרכז מנהלי וספרני חשוב.

ממצאים בולטים באתר כוללים את מצודת העיר מתקופה ישראלית קדומה, בור מים עתיק גרם מדרגות, שער מצודה מאבן גיר עם כותרות מגולפות, פסל אריה מבזלת ומצבות ממקדש המצבות. נמצאו גם קנקני אגירה לתבואה מתקופת הברונזה המאוחרת שהתגלו בתצוגות מוזיאליות.

תל חצור הוא אתר עתיק בצפון הארץ, ליד קיבוץ איילת השחר בעמק החולה. שטחו כ-840 דונם. זהו התל הגדול בארץ. ב-2005 הוכרז אתר מורשת עולמית.

חצור שכן על דרכי מסחר בין מצרים לצפון מזרח. אז גרו שם כ-15,000, 20,000 אנשים. העיר נזכרת בכתבים ישנים שנמצאו במארי ובמצרים.

בחפירות מצאו מקדשים, פסלים, וחומות. נמצאו גם לוחות בכתב יתדות. כתב יתדות הוא שיטת כתיבה עתיקה, עם סימנים על חימר.

בסוף תקופת הברונזה העיר הופצצה ונשרפה. מצאו כדים עם תבואה שרופה בת של אלפי שנים. החוקרים דנים אם זה קשור לסיפור במקרא או לא. בשכבת ההרס נמצאו גם ראשי פסלים, מה שמעניין את החוקרים.

העיר נבנתה שוב בתקופת המלכים, לפי הכתובים. בתקופת המלך אחאב הפכה חצור לעיר חשובה. ב-732 לפני הספירה כבשו אותה האשורים בראשות תגלת פלאסר השלישי. אחרי זה העיר ירדה בחשיבות.

חצור מתחלקת לעיר עליונה (אקרופוליס). אקרופוליס זה חלק גבוה של העיר. זיהו את התל ב-1875. חפרו שם חוקרים בולטים, ביניהם יגאל ידין. החפירות נמשכו גם ב-1990 ו־2000.

נמצאו בתל 18 לוחות בכתב יתדות עד 2012. הכתובות הן מכתבים, מסמכים וכללים. זה מראה שחצור היתה מרכז חשוב למנהל ולכתיבה.

באתר מצאו מצודה עתיקה, בור מים עם מדרגות, פסל אריה מבזלת ומבני מקדש. חלק מהממצאים מוצגים במוזיאון.