תל לכיש

תל לכיש (בערבית: תל אֶ-דֻּוֵיר) הוא תל, גבעה ארכאולוגית, בשפלת יהודה. שטחו כ‑124 דונם. הוא זוהה על ידי ויליאם אולברייט ב־1926, והוכרז כגן לאומי ב־1994.


האתר מיושב מאז התקופה הנאוליתית (9,500, 6,000 שנה לפני זמננו). לאורך ההיסטוריה הייתה במקום התיישבות רציפה ושכבות בנייה רבות.


בברונזה המאוחרת (1550, 1200 לפני הספירה) לכיש הייתה עיר תחת השפעה מצרית. באגרות אל-עמארנה, מכתבים דיפלומטיים מצריים, נזכרת לכיש, כולל שמות של שליטים מקומיים כגון זימרידה ושפט‑בעל. נמצאו גם פריטים מצריים, כדוגמת ארונות קבורה דמויי אדם.

בתל נתגלו כתובות אלפביתיות כנעניות שונות. בשנת 2018 נמצא שבר קערה עליו כתובות פרוטו‑כנעניות (כתב אלפביתי מוקדם). תיארוך בפחמן‑14 מצביע על כ־1450 לפני הספירה, ולכן זו אחת הכתובות האלפבתיות הקדומות הנמצאות בישראל. בשנת 2022 נמצאה מסרק שנהב שעליו משפט שלם בכתב אלפביתי, שפורש כלחש נגד כינים. החוקרים תארכו את המסרק לתקופת הברונזה.

בחפירות התגלה גם מקדש כנעני מתקופת הברונזה המאוחרת, עם פריט פולחני שמכנים "המטה האלוהי". במקדש נמצאה כתובת על כד לפני שריפתו, ושם נשמרה המילה "ספר".


העיר חרבה בתחילת המאה ה־12 לפני הספירה. בשכבת החורבן נמצאו כ־1,500 גולגולות. יש המציעים קשר לאירועי המשבר בסוף הברונזה, אך זהות המחריבים אינה ברורה.


לאחר כעשרים שנה החורבן העיר נבנתה מחדש בתקופת המלוכה. היא הייתה מבוצרת והייתה חשובה בגבול ממלכת יהודה מול הפלישתים. בתקופת רחבעם (המאה ה־10) נמצאו חרסים ותשתיות גדולות, כולל בית שער גדול וארמון.

במאה ה־10 יש סימני ביזה משישק מלך מצרים (925 לפני הספירה). במאה ה־8 נפגעה העיר ברעידת אדמה בימי עוזיהו, אך שוקמה.


בשנת 701 לפני הספירה לכיש נפגעה במסע סנחריב, כפי שמתואר בתבליטים שנמצאו בארמונו בנינווה. בתבליטים נראה המצור על לכיש, והם הוצגו כמייצגים את הניצחון האשורי. מתחת לשכבת החורבן נמצאו כ‑400 חותמות למלך.

האשורים בנו סוללת מצור, ערימת אבנים ועפר שנשפכה על מדרון התל כדי לקרב את אילי המלחמה אל החומה. הסוללה, ששרידיה ניכרים עד היום, היא סוללת מצור אשורית מוכרת יחידה במזרח הקרוב. מימדיה המשוערות הן כ־70, 75 מטר רוחב הבסיס ו־16 מטר גובה.

בחפירות שמסביב לשער התגלה "מקדש שער" עם עדויות לרפורמה הדתית של חזקיהו: קרנות המזבח נשברו וחדרי שירותים הוקמו באופן סימבולי.

העיר נבנתה מחדש בתקופת יאשיהו ומנשה (המאה ה‑7). לבסוף נחרבה יחד עם בית המקדש הראשון ב־586 לפני הספירה בתקופת כיבוש בבל. בימי הפרסים חודשה היישוב והייתה בירת מחוז, ולאחר מכן דעכה בתקופה ההלניסטית.


אדוארד רובינסון זיהה לראשונה מועמד לכיש ב־1839. פלינדרס פיטרי חפר בסוף המאה ה־19 אך זיהה את האתר שגוי תחילה. ב־1924 הציע אולברייט לזהות את לכיש בתל אֶ‑דֻּוֵיר, וזאת נקלטה על ידי רוב החוקרים. ג'יימס לסלי סטרקי חפר בין 1932 ל־1938, ותגליותיו כללו את מכתבי לכיש. סטרקי נרצח ב־1938, והחפירות נעצרו במלחמת העולם השנייה.

חפירות נוספות נערכו על ידי יוחנן אהרוני ב־1966, דוד אוסישקין בשנים 1973, 1994, ומשלחת בראשות יוסי גרפינקל בשנים 2013, 2017. מרכז מבקרים נפתח באתר ב־2022.


באתר קיימות תמונות של השרידים, שער העיר, באר המים, ותבליטים המתארים את המצור האשורי, וכן קטעים ממכתבי לכיש שנמצאו על חרסים.

תל לכיש הוא גבעה ארכאולוגית בשפלת יהודה. שטח התל כ־124 דונם. בשנת 1926 גילו אותו מחדש, וב־1994 הוא הפך לגן לאומי.


התל חורש וקודם היה מיושב כבר בתקופה הנאוליתית. זה אומר שאנשים גרו שם לפני אלפי שנים.


לפני כ־3,500 שנים לכיש הייתה עיר תחת שליטה מצרית. יש מכתבים מצריים שמזכירים את העיר. הארכיאולוגים מצאו כתובות מאוד ישנות בכתב אלפביתי מוקדם. כתובת אחת תוארכה לכ־1450 לפני הספירה.

נמצא גם מקדש כנעני וחפצים פולחניים. בשנת 2022 נמצא מסרק שנהב עליו כתובה משפט שלם בכתב אלפביתי.


העיר חרבה בתחילת המאה ה־12 לפני הספירה. בשכבת החורבן נמצאו שאריות רבות של אנשים.


לכיש נבנתה מחדש והייתה עיר מבוצרת. נמצאו חומות, שערים וארמון. בתקופות שונות היא נפגעה מרעידת אדמה ומתקיפות מצריות.


בשנת 701 לפני הספירה אסרו הממלכה האשורית על לכיש. בארמונות אשור מציגים תבליטים של המצור. האשורים בנו סוללת מצור, ערימת אבנים ועפר, כדי לתקוף את העיר. שרידי הסוללה נראים עד היום.

מאוחר יותר העיר שוקמה שוב, אך ב־586 לפני הספירה היא חרבה עם חורבן ימי בית המקדש.


חוקרים חיפשו את לכיש במשך שנים. החפירות הגדולות החלו בשנות ה־30. מאז חפרו במקום חוקרים רבים. ב־2022 נפתח מרכז מבקרים באתר.


יש תמונות של שער העיר, באר המים, ותבליטים שמראים את המצור.