אכדית (נקראת גם אשורית/בבלית) היא שפה שמית עתיקה שהייתה בשימוש במסופוטמיה. דובריה היו האשורים והבבלים. השפה שימשה בין כ־2500 לפנה"ס עד כ־100 לספירה. אפילו אחרי שדברתה דעכה, היא המשיכה לשמש כשפה כתובה.
אכדית שימשה כלינגואה פרנקה, שפת תקשורת בין עמים דוברי שפות שונות. דוגמה בולטת לכך נמצאת במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה־14 לפנה"ס, שבהם שליטים כנענים כתבו אל מלך מצרים באכדית.
העדויות הכתובות הראשונות לאכדית הן מתוך המאה ה־26 לפנה"ס. טקסטים רציפים מופיעים כבר במאה ה־24 לפנה"ס. סרגון מאכד יסד אימפריה ששלטה ברוב מסופוטמיה והפכה את האכדית לשפה מנהלית.
לאחר נפילת אימפריית האכדים המשיכו הבבלים והאשורים להשתמש באכדית במנהל, במשפט ובדיפלומטיה. האימפריה הבבלית של חמורבי (המאה ה־18 לפנה"ס) כתבה את חוקיה באכדית. בתקופת שמשי‑אדד הראשון (1813, 1781 לפנה"ס) הפכה האכדית לשפת הניהול באשור.
האימפריה האשורית החדשה (609, 911 לפנה"ס) המשיכה לכתוב באכדית ברוב הטקסטים. החל מכ־700 לפנה"ס נהגה גם הארמית במסמכים רשמיים לצד האכדית. השימוש המדובר באכדית דעך בהדרגה במרכז האלף ה־1 לפנה"ס, אך טקסטים נכתבו באכדית עד המאה ה־1 לספירה.
אחר דעיכת השפה נעלמה הכתיבה והכתב למשך כ־1500 שנה. בגילוי לוחות חרס במזרח התיכון האירופאים החלו לחקור את הכתובות. פריצת דרך משמעותית הייתה כתובת ביסותון, כתובת תלת־לשונית המיוחסת לדריווש הראשון. לאחר שפוענח הכתב הפרסי העתיק, ניתחו את הכתב האכדי והותוו חוקים דקדוקיים באמצע המאה ה־19. אדוארד הינקס, הנרי רולינסון ויוליוס אופרט נחשבים מבין החלוצים בפענוח.
האכדית נכתבה בכתב יתדות, מערכת סימנים חדי‑זווית שהוטבעה בלוחות חרס. השיטה היא הברתית, כלומר הסימנים מציינים הברות ולעיתים גם תנועות. זה עזר לשחזר את ההגייה של שפות שמיות עתיקות אחרות.
קיימים מילונים עתיקים אוגריתיים‑אכדיים, והמיתוסים האכדיים משווים לעתים לסיפורי המקרא. כדי לייצג את השפה בכתב מודרני נוהגים להשתמש בתעתיק לטיני, למשל ak-ka-du-ú או Akkadû.
היו שני ניבים עיקריים: הבבלי והאשורי. הם נחלקו גם לפי תקופות היסטוריות שונות. ניבים מוקדמים מתועדים בעשרות אלפי לוחות, במיוחד במסמכים כלכליים ומשפטיים.
כתב היתדות פותח בידי השומרים. הוא התאמן על לוחות חרס רכים וניתן להטביע בו סימנים. הכתב לא תמיד התאימה בקלות להשפות שמיות. לדוגמה, לא תמיד נרשמו עיצורים לועיים או עיצורים חודקיים. כדי לסמן דגוש (אות מודגשת) השתמשו בצירופים כמו ak‑ka. כדי להראות תנועה ארוכה השתמשו בצירוף כמו du‑u.
לוחות חרס שרדו היטב משום שהם התקשים באש ולעיתים שרדו שרפות עתיקות. הלוחות שנתגלו כוללים חשבונות, מכתבים דיפלומטיים, מיתוסים, תפילות ואפוסים.
פונולוגיה היא חקר צלילי השפה. באכדית איבדו חלק מפונמות פרוטו‑שמיות (צלילים קדומים). יחד עם זאת נשמרו בסופו של דבר כ־19 פונמות ברתיות ופחות עיצורים מסויימים. במערכת האותיות נבדלות גם תנועות קצרות וארוכות: a, e, i, u ו‑ā, ē, ī, ū.
מורפולוגיה היא חקר צורות המילים. באכדית יש מאפיינים שמיים מוכרים: שני מינים (זכר ונקבה), שלושה מספרים (יחיד, זוגי ורבים) ומערכות של יחסות ומצבים לשמות.
הפועל בונה עצמו במבנים שנקראים בניינים, דפוסים שמשנים את משמעות השורש. לדוגמה שינוי פשוט (G), הכפלה (D), תחילית ש' (Š) ותחילית נ' (N). יש גם בניינים רפלקסיביים שמתווספת להם ההברה "ta".
רוב השורשים הם תלת‑עיצורי. קיימים שלושה זמנים עיקריים: הווה, עבר פשוט ומצב.
הסדר הנפוץ הוא נושא‑מושא‑פועל (SOV). זה שונה מרוב השפות השמיות, וייתכן שההשפעה לכך נעשתה משומרית. בתקופות מאוחרות נראה תחילה מעבר לסדרים אחרים, אולי בהשפעת הארמית.
בין התעודות המפורסמות: מכתבי אל‑עמארנה, חוקי חמורבי וטקסטים אפיים־מיתיים רבים שנמצאו בלוחות חרס.
השומרית הייתה שפה מבודדת ולא שמית. מגע בין דובריה לבין דוברי ניבים שמיים, בהם האכדית, הביא לשינויי שפה. האכדית לקחה מילים ומאפיינים לשוניים מהשומרית, והשימוש הכפול בשתי השפות השפיע על פונולוגיה, מורפולוגיה ותחביר.
השפעות אלה כללו שינוי בצלילים, למשל התאמה של עיצורים ושינויים בצורות המילים ובאוצר המילים.
כיוון שאכדית שימשה כשפה בין‑לאומית, היא העבירה מילים לשפות אחרות, כולל לעברית. דוגמאות מושאלות הן היכל (מ‑E‑GAL), סולם ושמות חודשים כמו תשרי, ניסן ואלול. במקומות אחרים יש מילים דומות משורש שמי משותף ולא מהשאלה ישירה.
אכדית היא שפה עתיקה מאוד משפות השמיות. דיברו אותה באשורים ובבבלים לפני אלפי שנים. היא שימשה בערך מ‑2500 לפנה"ס עד כ־100 לספירה. אפילו אחרי שאנשים הפסיקו לדבר בה, כתבו בה טקסטים.
הכתובות הראשונות נמצאו כבר במאה ה־26 לפנה"ס. סרגון מאכד ביסס אימפריה ושימש את האכדית לשלטון. חמורבי, מלך בבל, כתב את חוקיו באכדית.
לאחר שהשפה נשכחה, חוקרים במאה ה־19 הצליחו לפענח את הכתב. כתובת ביסותון עזרה מאוד בפענוח. חוקרים כמו הינקס ורולינסון פענחו חלקים גדולים מהשפה.
האכדית נכתבה בכתב יתדות. כתב יתדות נעשה בסימנים חדים על לוחות חרס. לוחות אלה שרדו והם מלאים במכתבים, חשבונות וסיפורים.
היו שני ניבים חשובים: ניב בבלי וניב אשורי. כל ניב השתנה לאורך זמן.
כתב היתדות הומצא על ידי השומרים. בכתב זה מציינים הברות, ולכן אפשר לשחזר חלק מהתנועות.
פונולוגיה היא חקר צלילי שפה. באכדית חלק מהצלילים העתיקים השתנו או נעלמו. היו גם תנועות קצרות וארוכות.
האכדית מזכירה לשפות שמיות אחרות. יש שם זכר ונקבה, יחיד וזוגי ורבים. הפעלים משתנים בבניינים, דפוסים שמוסיפים משמעות.
ברוב האכדית סדר המילים הוא נושא‑מושא‑פועל. אפשר לראות השפעות משומרית.
בין המסמכים המפורסמים: מכתבי אל‑עמארנה וחוקי חמורבי.
השומרית לא הייתה שפה שמית. מגע בין העמים השפיע על אוצר המילים והמבנים של האכדית.
חלק מהמילים בעברית הגיעו דרך האכדית. דוגמה: היכל. שמות חודשים כמו תשרי וניסן גם קשורים לאכדית.
