תמר מוצגת במקרא כבתו של דוד המלך ממעכה בת תלמי, מלך גשור, ואחותו של אבשלום. היא זכורה ביופייה הרב ובסיפור הקשה שעברה, כאשר אמנון, אחיה למחצה, אנס אותה. המעשה מושך תשומת לב כי הוא מוביל לעימותים משפחתיים רציניים ולמוות.
השם "תמר" קשור לעץ התמר, שהיה בדימוי של יופי נשי במזרח הקדום. באמנות ובשירה העתיקה הגבילו את יופיין של נשים לעיתים בדימויים שהשוו את הגוף לעץ התמר, והשדיים לאשכולות התמר. דימוי זה נפוץ במקרא ובאומנות מהמזרח הקדום, ולכן השם שימש לנשים שנחשבו נראות.
הסיפור מתאר שאמנון, הבכור של דוד, התאהב בתמר. בעצת יונדב הוא העמיד פני חולה וביקש שתכין לו לביבות. כשהייתה לבד עמו, הוא אנס אותה. תמר ביקשה ממנו שיעניק לה חסות, דבר שהיה אמור לשקם את כבודה, אך הוא שנא אותה וגירש אותה. היא הביעה צער עמוק: שמה אפר על ראשה וקרעה את בגדיה. אבשלום אימץ אותה ושמרה עמו שנתיים. לאחר מכן אבשלום הרג את אמנון ונמלט לגשור.
חז"ל דנו במניעי אמנון ובתוצאות המעשה. במסורת התלמודית נמסר שאמנון אהב את תמר, אך לאחר המעשה שנא אותה. יש גם פירושים דרמטיים, כמו טענה שאמנון נכרת בעקבות פעולה שקשורה לשערה, לפי מדרשים מסוימים. חז"ל קישרו את המקרה גם לחקיקה חברתית שהגבילה בידוד של גבר ואשה לא נשואים (איסור ייחוד).
פרשנים ראו את המעשה כהשלכה של חטא קודם במשפחת המלך, במיוחד חטא דוד ובת שבע. פירושים מודרניים מציעים גם מניעים פוליטיים: למשל, טענה שאמנון רצה להשפיל את אבשלום דרך הטלת פגם במשפחתו של אבשלום.
הסיפור השפיע על ספרות ואמנות. שמם של אמנון ותמר נקשר לפרח שנקרא עליהם דרך אגדת עם שתרגם שאול טשרניחובסקי. הסיפור מופיע גם ביצירות ספרותיות מודרניות, כולל שירים, רומנים וסיפורים היסטוריים העוסקים בדמותה של תמר.
תמר היתה בתו של דוד המלך ואחותו של אבשלום. ידועה ביופייה.
שמה מגיע מעץ התמר. בתרבויות עתיקות, עצי תמר קשורים ליופי.
אמנון, אחיה למחצה, רימה אותה והכעיס אותה מאוד. הוא פגע בה במעשה שלא רצו אותה בו. (אונס = מישהו עושה מעשה מיני בלי שהאשה רוצה.)
תמר בכתה, שמה אפר על ראשה וקרעה את בגדיה. אבשלום לקח אותה אליו ושמר עליה.
אחרי שנתיים אבשלום הרג את אמנון וברח.
הסיפור של תמר השפיע על סיפורים ושירים. יש פרחים ושירים שקיבלו את השם "אמנון ותמר". סופרים גם כתבו רומנים שמבוססים על חייה.
תגובות גולשים